בתשובה לYossiN, 13/04/02 7:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה להתייחס גם לפנייתך לעורך, למרות שלא יועדה לי. ואתחיל שוב מסיפור. בתקופה שלפני הנסיגה מלבנון שודרה תכנית "פוליטיקה" בהנחיית דן מרגלית, ובה דיון בנושא הנסיגה החד צדדית. העמדה שלי בנושא לבנון, כפי שסיפרתי לא אחת לא הייתה יציבה. אני חושב שאני אולי "המצאתי" את נושא הנסיגה מלבנון. חשבתי שצריך לעשות כך הרבה לפני שהנושא הפך להיות פופולרי. חשבתי אז שהנסיגה הזאת צריכה להיות מלווה הזהרה תקיפה, שאם לאחריה נותקף נגיב כנגד מטרות לבנוניות מאד בתקיפות (בדומה להצעתי במאמר). אבל בתקופת ממשלת ברק, ערב הנסיגה שיניתי את דעתי. ראיתי שממש אין אנו מסוגלים לבנות מנגנון הרתעה, ובהתלבטות הגעתי למסקנה שעדיף להישאר מאשר לסגת, משום שמנגנון הרתעה לא נוכל ליצור, והנסיגה תעמיד את ישובנו טכנית במצב נחות. אבל כל זה הוא מאמר בייניים. הסיפור הוא עמדתו של אחד המשתתפים (עוזיאל), והתנהגותו של המנחה, מיודענו דן מרגלית. עוזיאל ניסה להביע את עמדתו, שהתשובה למצב בלבנון אינה נסיגה אלא להפך: עיבוי אזור הביטחון. העמדה הזאת זכתה להתנפלות מלווה סארקזם חריף וחוסר נימוס גס של המנחה שממש קרא לדובר ממש לסתום את פיו, כי על הנושא שהוא מעלה כפי שהתבטא "נדון בשבוע הבא. לא היום". אני, למרות שלא הייתי אז בדעת הדובר פשוט קפצתי מכסאי. איך זה ייתכן ? הרי הדברים האלה ממש קשורים לעניין. איזו זכות לוקח לעצמו המנחה "לקבור" בצורה כזאת הצעה רלוונטית ? איני יודע אם כל הקוראים ממש מודעים למה שקורה בצפון, אך הכוחות שגויסו (כוחות שריון) ממש מיועדים לפלישה, וכפי שאני מבין את הדברים, למשל מההערה שאי אפשר יהיה לחזור על פעולה דוגמאת ענבי זעם, פעולת פלישה כזאת לא יצאה לפועל רק משום שלא זכתה לרוב בממשלה. ומצבנו היום בצפון מעלה שוב את השאלה אם אי העלאת הנושא של עוזיאל וקבירתו לא היה אז ממש בבחינת חבלה ונזק. הטיפול בעלאת הדברים ע"י דרשוביץ מאד דומה. הייתה ידיעה אחת במעריב. ייתכן ולו היה שם איזה עורך אחר גם ידיעה זו לא הייתה מופיעה ועצם השמעת הדברים בפיו, איש לא היה יודע עליה. כך צריך להיות ? האם אתה בטוח שלא נתחרט על כך בעתיד ? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי היום בטלויזיה בערוץ 33 תכנית שבה תוארה הדרך שבה מראים לצופים באירופה את מה שקורה בגבול הצפון. עם יציאתנו מלבנון כתבתי כתגובה למאמר "נסיגת האיוולת"דיון 228 בין השאר את הדברים הבאים: "אבל בדבר אחד אני די בטוח: אם הנסיגה לא תביא לשקט המיוחל, והחיזבאלה יחליט בהדרגה לחזור למנגנון של אלימות מבוקרת (והוא ידע בכל רגע לבחור את הכמות והאיכות של הפיגועים. בכך הוא מומחה.), הממשלה לא תגיב כפי שהיא מבטיחה היום להגיב. אותו לחץ בין לאומי יפעל (המעשה "הטוב" שלנו ישכח הרבה יותר מהר ממה שאנו יכולים להעלות על הדעת), אותם לחצים פנימיים וחילוקי דעות בתוך הממשלה ישררו. תגובה תקיפה לא תהיה, ולכן גם מנגנון הרתעה לא יהיה." הקטע הרלוונתי שבשלו אני מביא את הדברים הוא לגבי האשליות של תמיכת העולם בעמדתנו אחר הנסיגה. ובכן, בתוכנית הטלוויזיה שראיתי הביאו קטעים של האופן שבו מוסברים האירועים באירופה. מראים שם בעיקר את הטנקים שלנו, את הירי שלנו על לבנון וההתרשמות שהצופה התמים יכול לקבל מהתאור הזה היא שאנחנו אשמים במה שקורה שם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |