בתשובה לנמר טמילי, 25/12/15 9:45
נקמת דם ילד קטן 670294
(שוב) לא קראת את תגובתי.
ההסבר: "טענתי היא שוויונית: כולנו בני אדם ואם כאשר איננו נאלצים להתמודד עם בני משפחה שנעלמים לשנים ארוכות מבלי לראות שופט (צווים מנהליים שתוקפם מתחדש כמעט אוטומטית), מבלי שנצטרך בכל יום לקום כ3-6(!) שעות לפני העבודה במשך עשרות שנים וכאשר כוחנו גדול עשרת מונים וריבונותנו איתנה ועדיין יוצאים מפגעים מתוכנו - שער בנפשך למה היינו אולי נהפכים אם כל הלחץ הזה היה חלק מחיינו."
טענתי ברורה, נסיבות קיצוניות של חיים יוצרות תגובות קיצוניות.
מתברר שנסיבות הרבה פחות קיצוניות מייצרות אצלנו מרצחים בפוטנציה (כל הפעמים שלא שמעת עליהן בהן הושלך בקבוק תבערה על בית פלסטיני הנם את שנתו ופספס) ובפועל, כך שהפוטנציאל לשוויון מוסרי וערכי מתבטא כבר בשטח.
נקמת דם ילד קטן 670313
מעניין מדוע את חושבת שאינני קורא את התגובות שלך במלואן.

טענתי ברורה, נסיבות קיצוניות של חיים יוצרות תגובות קיצוניות.
___________________

-גם הנוער היהודי שרואה כל יום נסיונות לרצוח את שכניו ומשפחתו סובל מנסיבות קיצוניות.

שוב נראה שאת מבינה (לא מצדיקה חו"ח, רק מבינה) אלימות מצד אחד שאינו משתייך לגזע היהודי.
נקמת דם ילד קטן 670356
כי ביקשת הסבר שכבר נתתי ולכן נאלצתי לצטט את עצמי (אם היית טוען ומנמק נגד ההסבר שלי או מקבל אותו חלקית, לא הייתי מתרשמת כך).

אני מבינה מאד את הנוער היהודי הקיצוני. את המניעים ואת המוטיבציה. את כאב האי שייכות, התלישות והאכזבה לפעמים שהם יודעים שהם מסבים למשפחותיהם, את הגאווה ותחושת השייכות והמטרה (רגע, המילים הללו נכתבו כבר על ידי בהקשר אחר...) של כביכול להציל את עם ישראל, את הרצון לנקום את מותם של הנרצחים. בהחלט מובן.
היום התראיין דודו של החשוד העיקרי בפרשת דומא וסיפר שכמחצית מנערי הגבעות מגיעים ממשפחות במצב סוציואקונומי בינוני פלוס (שוב, מילים מוכרות בהקשר אחר) ורבם ככולם (למרות שיש מי מביניהם שנשוי ואב) צעירים שנפלטו ממסגרות החינוך.
מניע השייכות, במיוחד למי שנזרק / עזב את חמימות השייכות המשפחתית, הוא מניע חזק כמו גם תחושת המטרה והגשמת יעוד "נשגב".
אני מבינה אותם.
האם משמעות ההבנה הזו היא שאני מצדיקה את מעשיהם המתועבים ואת החגיגה על הדם? חס וחלילה. (עשה את ההיקש לטרוריסטים המוסלמים בעצמך).
נקמת דם ילד קטן 670368
עכשיו נשאר להבין את סדרי הגודל והנסיבות. את סדרי הגודל וההבדל הכמותי אפשר למצוא בקלות אבל הנסיבות ומאות המרכיבים השונים יזכו לפרשנות שונה בהתאם להשתייכות הפוליטית שלך ושלי. את מן הסתם טוענת שהכיבוש (מחסומים, נכבה, פליטים) הוא הסיבה העיקרית ואני אענה שאנשטימיות והתרבות הערבית הביאו למצב המדמם שבו אנחנו והם (ובני בני הפליטים) נתונים.

פרשנות הנסיבות שמתעלמת מהחלקים המשמעותיים בהיסטוריה של הסכסוך, מכחישה את האנטישמיות הערבית ‏1 ומתמקדת בגבולות 67' כפתרון שמיימי נתפסת בעיני כמשנה פוליטית שטחית ולא כנסיון כנה להבין באמת את המצב. מבחינתי לא מדובר בשוני הזהותי (ימין, שמאל) אלא בהבדל ערכי. אני רואה הבדל גדול בין מאמצים להוכחת אשמה של צד מסויים לבין בירור סיבות. זאת הסיבה שאינני מוצא ערך בכינויים, בהאשמות וההשוואות השקריות שיצרו אבירי ההומאניות בשם הצדק המדיני והמוסר. אני מוצא שם יותר אנטישמיות ואמונות מוזרות יותר מכל איכות אחרת.

1 כי נאורים תמיד לא הבינו ועדיין לא רוצים ללמוד ערבית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים