בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 04/06/16 4:49
ונפנה כעת לפרשננו לזמר עברי 678084
בעקבות הפרשנות שלך אני באמת רואה שהשיר ספוג פחד מוות, וזה ההסבר הטוב ביותר לחזרתיות המוגזמת. זה שירו של מי שמתכונן לצאת למלחמה ואולי למות בה.
אבל הנושא המרכזי לדעתי נשאר החשש שהדובר ודורו אינם ראויים, בהשוואה לדור הקודם.

בקריאה נוספת עולה לי פרשנות נוספת לשיפוטך, קצת קיצונית יותר, והיא מתבססת על השורה המרכזית בבית הראשון, המוכפלת, שהלחן כל כך הבליט אותה:
הדובר הוא נשמתו של החלל רגע אחרי המוות, כשהיא בתהליך העיכול שהוא מת הרגע.
הדובר מלא פחד שיישכח, ובהיסטריה שלא השאיר אחריו מורשת כלשהי, משהו שיזכרו אותו באמצעותו.
"איני רואה את צעדי" - כי איני בחיים יותר.
"המקום שאליו אני הולך"- הזכרון הקולקטיבי, שמא תאמר יום הזכרון.
"אני אחיך, אל תשכח" - אני מפחד להשכח.

בהקשר הזה החיבור שלך את המשפט האחרון מאוד מתאים לסיים את השיר בנימה אופטימית משהו
"פה תישאר אחרי לכתי החברות אשר היתה". הדובר נרגע מעט בסיום כי הוא משאיר בכל זאת משהו אחריו.

כשאני קורא את השיר כאילו הדובר הוא נשמתו המבולבלת של החלל בדרכה אל הלא ידוע זה מסדר לי כמעט כל השורות בשיר. רק "אני נזהר לא לזכור" נשארת אניגמטית.
ונפנה כעת לפרשננו לזמר עברי 678086
ממי נשאר לנשמה המתעופפת לבקש "היה לי חבר הייה לי אח, הושט לי בעת צרה"?
ונפנה כעת לפרשננו לזמר עברי 678092
בדיוק לפירוש הזה של "איני רואה את צעדי" רמזתי. זה נשמע לי אפשרי, אבל לא כל כך הדוק שאהיה בטוח שזו כוונת המשורר.

אתה יכול להצביע על שורות שרומזות לעניין הדורי דווקא? נדמה לי שמה שהניע את הפרשנות הזו קודם זה שהם השאירו עץ, שביל, אבן - אבל, אני מקווה שלא עקשנות ארוגנטית מניעה את אצבעותי, פרשנות בית הקברות והמצבה נשמעת לי הדוקה בהרבה.

אותה שאלה בנוגע להאם המקום הוא הזיכרון הקולקטיבי או (בפרשנות שלי) האחרי המוות. למה שאחרי המוות נשמע לי פשוט קצת יותר טבעי להתייחס כאל מקום.

אתה צודק שאפשר לקרוא את הסיום כהרגעה אופטימית (סוגשל) של הדובר, גם בפרשנות שלי.
ונפנה כעת לפרשננו לזמר עברי 678094
עץ, שביל ואבן הם באמת דימוי של בית קברות.
אבל בשיר הם אינם מקובצים לדימוי אחד. הוא אומר: השאירו שביל, השאירו עץ, השאירו אבן לרגלי.
ובבית הבא הוא מתלונן- "הם לא השאירו לי דבר".

אז בסך הכל יש לנו שתי פרשנויות טובות, שתיהן ספוגות בשכול וחרדה, ועל כן זהו בכל זאת שיר קאנוני של יום הזכרון.
ונפנה כעת לפרשננו לזמר עברי 678095
איך אתה מסביר את הניגוד בין "השאירו שביל" וגו' לבין "הם לא השאירו לי דבר"? אני מציע שאלו פשוט לא אותם הם. הראשונים הם אלו שמתו קודם, השניים הם אלו שנשארו בחיים. יש לי אפילו עוד הצעה לעיוות קל של התחביר שהופך את המשמעות ליותר הגיונית בבית השני. את "הם לא השאירו לי דבר מלבד אחים וחברים" אני מציע לקרוא לא כ"הם לא השאירו לי כמעט כלום, אבל הם כן השאירו לי אחים וחברים", אלא כ"כמעט כולם לא השאירו לי כלום, אבל האחים והחברים כן השאירו לי משהו".

בהחלט, עכשיו אני מבין שהוא הרוויח ביושר את מקומו בקאנון.
ונפנה כעת לפרשננו לזמר עברי 678105
נתתי למעלה הסבר, בהחלט לא כליל השלמות.

שלחתי מייל למחבר עם בקשה לסיוע.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים