בקשת הבהרה 68483
ב"תוצאות מפתיעות במחקר...", סעיף ב, כתבת:

'לא ניתן לטעון לשוני ברמת האגרסיביות בין המשחקים משחקים אלימים ובין אלה שלא. זאת למרות שממוצע האגרסיביות בקרב המשחקים במשחקים אלימים גבוה מממוצע האגרסיביות בקרב אלה שאינם משחקים במשחקים אלימים'.

מה ההבדל בין "רמת אגרסיביות" (בה אין הבדל) ל"ממוצע אגרסיביות" (בו יש הבדל)?
הבהרה 68485
לכל נבדק שמילא את השאלון, ניתן מספר, שנקרא "מקדם אגרסיביות". ככל שהמספר יותר גבוה, כך הנבדק בעל נטיות אגרסיביות יותר. כאשר יש לנו שתי קבוצות נבדקים, לדוגמא: "בנים" מול "בנות", אנחנו משתמשים במקדם האגרסיביות הממוצע של כל קבוצה וקבוצה, כדי לנסות ולבדוק השערות אודות ההבדלים ברמת האגרסיביות בין אוכלוסיות שתי הקבוצות.
כדי שנוכל לטעון להבדל ברמת האגרסיביות בין שתי הקבוצות (הבדל שיהיה "מובהק" מבחינה סטטיסטית), על ההפרש בין הממוצעים להיות גדול דיו.
אם ההבדל בין הממוצעים לא גדול מספיק, ישנו סיכוי רב שנטעה כאשר נקפוץ ונכריז על הבדל ברמת האגרסיביות בין הקבוצות.
גודל הפער הדרוש בין הממוצעים (כך שנוכל להכריז בבטחה על הבדלים בין הקבוצות השונות) תלוי בכמה גורמים, ביניהם - רמת המובהקות הדרושה לנו (מקובל - לפחות 95%), וגודל המדגם. ככל שהמדגם גדול יותר, ניתן להסתפק בהפרש קטן יותר בין הממוצעים כדי להסיק מסקנות.
במקרה שלנו - קיים הפרש בממוצעים בין הקבוצות השונות, אך הוא אינו גדול דיו כדי להכריז (ברמת המובהקות הדרושה למחקר מדעי) על הבדל ברמת האגרסיביות בין הקבוצות.
תודה. 68493
בקשת הבהרה 704001
תודה על המאמר.
תוצאות המחקר אינן מפתיעות ומחזקות מחקרים רבים שעוסקים בהשפעת מדיה (משחקי מחשב, טלוויזיה) על התנהגותם של ילדים.
הופתעתי לקרוא במאמר שמחבר בהמשך למחקר מדעי את הפתיח
"בשנים האחרונות חלה החמרה בדפוסי תוקפנות ועבריינות בקרב ילדים ובני נוער. מדי יום שומעים בתקשורת על מקרים הנעים מאלימות "שגרתית" בה "הורגלנו" (קטטות ומריבות) ועד למקרים קשים של אונס ילדות בידי נערים, מקרי תקיפה ואפילו רצח. קשה לסווג את הסיבות לכל המעשים וקשה עוד יותר לבחון את כל המסגרות המעורבות ולגלות את נקודות הכשל שלהן. אין ספק כי לכל מסגרת חברתית ישנה נגיעה לחיברות ילדים ובני נוער, וככזו היא בעלת השפעה על מעשיהם. ניתן איפוא להפנות אצבע מאשימה כנגד כל אחד ואחד מסוכני החיברות: ההורים, קבוצת השווים, סביבת המגורים, בית הספר וכו'."

החלטתי לבדוק האם "עליה תוקפנות ועבריינות" הם נתון מספרי או שמדובר בתחושות בטן הקשורות למידע סובייקטיבי, שניזון מכתבות בעיתונים.

פניתי לנתוני הלמ"ס שמתפרסמים בכל שנה, אל נתוני הפשיעה/הרשעה אצל קטינים. קשה להשוות בין הנתונים, כיוון שמוצגים בצורות שונות. נתון מובהק הוא שמספר הקטינים המורשעים בגין כלל פעילויות הפשיעה בישראל הולך ויורד.

בנוסף, בשנת 2004 נפתחו בישראל K500+ תיקים במשטרה ובשנת 2011 K350+ כאשר מסתמנת מגמת ירידה בין השנים הללו.

לידיעה!

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים