בתשובה לדב אנשלוביץ, 12/02/17 22:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צר לי - אבל ז'בוטינסקי לא חזה את השואה. מיתוס חביב אמנם אצל אנ"ש אבל לא עומד במבחן המציאות. האמת היא שהוא סבר שהפולנים ינצחו את הנאצים והוא אפילו חשב שהפולנים יותר מסוכנים מהנאצים. בספרו האחרון שנכתב במרץ 1940 'חזית המלחמה של עם-ישראל' הוא מגמד את המשמעות של האנטישמיות של הנאצים וזאת בניגוד לזאת של הפולנים. וגם לאחר שפולין נכבשה על ידי היטלר הוא האמין שעכשיו תבוא גאולת ישראל בכך שיהודי פולין יזכו לעלות לארץ ישראל ובכך היהודים יקבלו מדינה. והוא לא היה היחיד,אף אחד לא ידע באמת שהיטלר הולך לרצוח מליוני יהודים. זה היה בלתי נתפש בשום מחשבה ולא משנה מי יהיה האדם. אל תנסה למצוא נבואות מאף אדם,שכן גם אם הן קיימות,הן קיימות רק ברמת ההצהרה. ראה עוד בעניין- שלמה אהרונסון-היטלר, בעלות הברית והיהודים: עמ' 156-157 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקדשת שתי תגובות לחלק הצדדי של הדיון, מבלי להתייחס לדיון עצמו, וחבל. עם בכל זאת אתייחס לחלק זה. אשר לבוטינסקי לא טענתי שהוא ניבא מי בדיוק יבצע את השואה, וזה גם לא חשוב. כאשר כל הסביבה מליאה באדי בנזין, מדובר במצב מסוכן, וזה לא משנה אם הניצוץ שגרם לפיצוץ מקורו בטלפון גלקסי או אייפד. הפולנים בקלות היו יכולים להחליף את תפקיד הנאצים. הם הוכיחו זאת בשרפם יהודים באסם עם תום המלחמה וברצחם יהודים במהלכה, ואין זה משנה אם ה''היטלר'' היה דובר גרמנית או פולנית או אוקראינית או אפילו הולנדית. הציטוט שהבאתי מהנאום של זבוטינסקי מדבר בעד עצמו, זו עובדה, ואיני יודע איך אפשר להתווכח עם זה. ואתה עצמך הבאת עוד דוגמה, היינה, לאדם שהיה אפשר לומר חילוני ובוודאי לא יהודי דתי, שניבא את השואה אם כי אצלו באו הדברים באמת מתוך הכרת החברה הגרמנית מבפנים. והעניין הצדדי השני הוא לייבוביץ, וכאן ממש איני יודע איך מה שספרת עליו זה קשור לפרט שעליו דיברתי עכשיו כשהזכרתי אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא הצלחתי להבין לאור השרשור האין-סופי האם הדיון 'העיקרי' נוגע ב'שכר ועונש' אליבה דישעיהו ליבוביץ (להלן - י.ל) או באופן כללי. 2. כאמור- רבים 'חזו' את השואה ונאמו נאומים קיצוניים על האסון המתקרב ובא אך אני בספק גדול אם מישהו באמת הבין גודל האסון.בכל אופן אני משוכנע שאין ולו אדם אחד שיכל לנקוב במספר של 6M יהודים שירצחו בשואה ואפילו לא שישית או אף חלק השישים מזה. 3. האיזכור בתגובה 689529 באה להדגיש את החלוקה ש-י.ל עושה בין קיום המצוות לבין יתר עיקרי הדת היהודית. ליבוביץ עושה הפרדה מוחלטת בין קיום המצוות שאותן הוא מקבל כדבר מוחלט ללא ניסיון להתאים אותם לרוח הזמן כדוגמת הרפורמיים. בעניין זה הוא בבחינת 'עבד האלוהים' שעושה ואז שומע. מבחינתו - זוהי דת ישראל -'זה ראה וקדש'. לעומת זאת אני אישית סבור שגם בחלק 'זה ראה וקדש' הוא כן מנסה לצקת רציונליות אם כי הוא מסתיר אותה איך שהוא וגם מתכחש לה,ולכן הסברתי את הרציונליות שלו בלרצות להיות 'עבד האלוהים' שכן זהו שחרור שמביא לידי החופש האמיתי שיכול להיות בחייו של בן תמותה. ואכן - מבחינתו קיום המצוות הן התכלית שתוביל להכרת האלוהים שהוא עיקר האדם בחייו הוא גם אם הדרך תוביל לתהליך רציונלי במובנו המוחלט עדיין התכלית היא - הכרת האלוהים ,בין אם תהיה רציונלית ובין אם לאו- זאת הדרך ואין בילתה. אבל ,וכאן אני מדגיש את האבל הגדול - לשיטתו - <מודגש ברגע שהאדם מת - הכל נגמר.אין עולם הבא,אין תחיית המתים,אין שכר ועונש,אין גיהנום ואין גן-עדן ואפילו אין משיח. כאן הוא כן דורש רציונליות ובדרכו המוזרה הוא מנסה לצרף אליו את הרמב"ם. הסיפור או המיתוס שהבאתי הוא בעצם אלגוריה לכך שלשיטתו של י.ל אין שכר ועונש ולכן אין גם עולם הבא, אז ברור הוא שי.ל לא נשפט בבית דין של למעלה. וגם כאן ,אני חושב שי.ל משחק הפוך על הפוך. אם בחלק הראשון הוא מנטרל רציונליות ובכל זאת בסתר ליבו הוא כן דבק בה , הרי שבחלק השני הוא כביכול כופר וטוען שאין על מנת לחזק אצלו איזשהו משחק מוזר שכשהוא יגיע לעולם הבא הוא יטען בפני בית דין של מעלה - ' הנה רבותי, כל חיי קיימתי את מצוות האלוהים וזאת ללא רצון לקבל שכר,אני עבד האלוהים רק כדי לעובדו '. וכמו האיש שוויתר על העולם הבא שלו רק כדי לקיים מצווה אחת ובסוף קיבל את כל העוגה, או 'פנקס הקטן שעבד את מלכתו בכל מצב כך י.ל .ויתרה מכך הוא אף כיפר על עוונותיו כשהיה צעיר בכך שהוא ספג בזיונות.כדוגמת הצדיקים מאירופה המזרחית שהעדיפו שיקללו אותם ויטענו שהם רמאים והעיקר למרק את חטאי העבר. קשה לי לדעת האם מאחורי החנון הפילוסופי הזה לא מסתתר איזה שועל לא קטן .מכל מקום , את זאת נדע רק בעולם הבא כשנפגש כולנו בעזרת השם בגיהנום על המנגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקראתי לו ''דיון עיקרי'' הוא אותו פתיל שהחל בכך שהתערבתי בחילופי הדברים בין אביר הקרנפים ואריק כשהסתייגתי מכך שאביר הקרנפים קורא ''קנתרנית'' לשאלה איך זה שנספו חרדים בשואה, שכן,על פניו, מנגנון ה''שכר והעונש'' היה אמור לתת להם שכר ולא עונש. אמרתי שמדובר בדוגמה שלכאורה סותרת את ההשקפה הזאת. שני העניינים המשניים היו האחד שהערתי בהקשר למנגנון ה''שכר והעונש'' שדווקא אישים חילונים חשו בהתקרבות שואה ומכאן הגענו לזבוטינסקי, ולא אנשים דתיים שלפי מנגנון השכר והעונש שהם מאמינים בו היו אמורים, לכאורה, להזהירנו מפניו בשל חטאינו. העניין המשני השני, ליבוביץ נכנס לדיון כשהערתי שכאשר טענתי שהמאמינים בשכר והעונש טוענים שאי אפשר לדעת בדיוק את דרכי האל ואיך הוא מוציא לפועל את השכר והעונש הם מוציאים בכך, לדעתי, את המשמעות מהמושג הזה, וזה הזכיר לי את ליבוביץ שאומר שהוא מאמין שהמשיח יבוא למרות שהוא לא מאמין, ובכך מוציא את המשמעות מהמושג ''להאמין''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא שמעתי סיפור על החפץ חיים שאמר לאחר מלחמת העולם הראשונה שעומדת לבוא עוד מלחמה שלעומתה הקודמת תראה כמו משחק ילדים. כששאלו אותו מה אפשר לעשות כדי להנצל, אמר את הפסוק ''ובהר ציון תהיה פליטה''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |