בתשובה לאריק, 11/12/17 15:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קישור נאה. זה משעשע מצד אחד וקצת מכמיר לב מצד שני, איך התיאורטיקן המוזיקלי מנסה בכל כוחו להכניס את הגאונות הסמי-אינטואיטיבית של כספי המלחין לתוך המגרות וההגדרות המוכרות לו. קצת כאילו בכך שהוא "יבין" מה כספי עשה מבחינה הרמונית/ז'אנרית/מלודית בכל חלק, זה יעזור לו לפענח את התהליך של היצירה, להוריד אותה אל הקרקע המובנת והמוכרת. אולי אפילו לומר לעצמו בפינה אפלה של הנפש "נו, אם ככה גם אני יכולתי לכתוב את זה". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד נכון, ומצד שני כספי מודה אצל ורדי שהבסיס שלו (דיברנו בפתיל אחר על השפעות הילדות) הוא בטהובן. גם זכור לי שדיברנו על כך שמוזיקאים רבים עוטים על עצמם אצטלה של בורות תאורטית שאינה מתישבת עם קורות חייהם. אצל כספי באמת מעשה ההלחנה הוא לא לינארי, ולכן הפירוק לגורמים לא יכול לרדת לשרשו. הלחן וההרמוניות ''נוחתים'' עליו כמעט בשלמותם, כפי שהוא העיד לא פעם. בכל זאת הפירוק שורדי עושה גורם לי כמאזין להבין טוב יותר את היצירה וליהנות יותר ממקומות חבויים בה, כמו חילוף האקורדים שורדי מתפלא ממנו ומכריז עליו כגאוני. בעשרות הפעמים ששמעתי את השיר לא הקדשתי לו תשומת לב, אבל כשורדי מעלה אותו על הדוכן ומדגיש אותו מרגישים את הייחוד שלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |