 |
למרות שקראתי לא מעט על הנושא (כולל לפחות פסק דין אחד כמעט במלואו), אני לא שש להכנס לעומקו, בין השאר מאחר וזה מצריך אותי לעבור שוב על הרבה חומר. משום כך אני מעדיף להפנות, במיוחד לימיני, שדבריו נאמנים עלי (עובדתית, וברוב המקרים גם ערכית). כך שעל רוב שאלותיך אתקשה לענות.
בעניין האומץ שהזכרת,
נדמה לי שבמערב (ואני כולל בזאת את ישראל), ביקורת על מדיניות הממשלה המכהנת ואף הטחת האשמות באישים הקשורים אליה דורשת מידה מתונה מאוד של אומץ לב. באקדמיה, בתעשיית ההייטק, בתקשורת, באמנות, בספרות, בבידור ועוד כמה המצב בדיוק להפך כאשר השלטון נמצא מימין למקובל בציבורים אלה. למעט מעט "אנשי טפלון" שימניותם נסלחת להם, חלק גדול מאנשי הימין ואפילו המרכז בענפים אלו נמצאים בארון הפוליטי.
מדוע? מאחר שמרגע שהם מזוהים עם הימין, גם כאשר אין הם כאלה, סביבתם תופסת אותם כפחותים יותר בכל תחום. בעיתונות הם מושמים פעמים רבות ללעג ולחלם, עבודתם זוכה לפתע להתעלמות, מכוני מחקר "שאינם מזוהים פוליטית" משתדלים לא לזמן אותם לפנלים, לא כל שכן להציע להם משרה, קידומם באקדמיה נבלם וכן הלאה. כשמשווים את ההרכב הפוליטי של מערכות העיתונים המרכזיים במערב ושל רוב החוגים באקדמיה (נדמה לי למעט כלכלה), מגלים שכאשר עמדו בראשם אנשי ימין ומרכז, הקריטריונים היו מקצועיים, וכתוצאה מכך, למרות שהיה לאנשי השמאל רוב שם, היה גם אחוז סביר של מי שחושבים אחרת. אנשי שמאל שהגיעו לראש הפרמידה כבר דאגו להדיר כמעט כליל את מי שמחוץ למחנה - למעט מי שנשארו בארון0.
אגב ארון, סיפור אישי: בתקופת הבחירות האחרונות יצא לי לסעוד צהריים לא פעם עם עובדי חברת הייטק תל אביבית. באחת הפעמים הזכיר אחד מהם את "הפערים המתרחבים בחברה הישראלית", ואז קם לכמה דקות כשהוא משאיר אותי עם אדם נוסף שכמעט לא דיבר בארוחות. מאחר וניתן היה לראות את הספק על פניו של השתקן, חיכיתי שהמודאג יתרחק ואמרתי בשקט שנדמה לי שעל פי מדד ג'יני המגמה הפוכה. השתקן התלהב ואמר משהו כמו "כן, ומה שמדהים זה בכל מקום אתה שומע דווקא את ההיפך". עניתי במשפט ביקורתי על התקשורת בישראל. מאחר ועתה חשב הבחור שאנו חולקים את אותו המחנה הפוליטי הוא פתח בשטף של דוגמאות נוספות, ותוך כדי כך התוודה על תמיכתו בליכוד.
מפה לשם הבנתי שעכשיו אני יכול לסחוט אותו. אלא שהעדפתי קודם כל להרחיב את הפוטנציאל הכלכלי של המיזם ובכל פעם שנשארתי לבד עם מישהו מאותה החברה (חוץ מאחד היזמים שהיה מחוץ לארון, אבל נחשב לחמוד), פלטתי משהו כדי לראות מה קורה. בהדרגה התברר לי שחלק גדול מן העובדים שם, כולל יותר ממחצית ההנהלה הם בארון הפוליטי, כאשר רובם אינו יודע שגם האחרים שם. זה גם הסביר לי כיצד, למרות שכל מי שפגשתי "מאס בשלטון הנוכחי", נדהמתי בליל הבחירות לגלות שהתמונה הפוכה. על כל פנים, הבכירים שבהם, שגם ידועים בתעשייה, השביעו אותי לא להוציא את זה החוצה, מה שאיפשר לי לשפר מעט את רמת החיים שלי.
סיפור חצי אישי: עיתונאית ימנית עמה יצאתי לפני מספר שנים נהגה לספר לי על ידוענים שהיא ראיינה. מאחר והיא יצרה אצלם תחושת אינטימיות וביטחון, הם סיפרו לה דברים שאינם לציטוט, שהיא גם נמנעה מלחלוק עמי. זאת, למעט התוודות חלקם על מנהגם הנלוז בימי בחירות. מה שהיה מפתיע הוא שכל אלו היו ידועי כבשר מבשרו של השמאל, זה הציוני וזה שאינו. אחת/אחד מהם אף נודע/ה בפעלתנותו/ה הקיצונית והקולנית בנושא, אני מנחש שהקיצוניות היתה בגלל אלמנט מחשיד מסויים.
כאשר היא שאלה את האנוסים לפשר חששם היא נענתה פעם אחת ב-"אחרת אני לא אקבל עבודה" ובאחרת תואר החשש מהפסקת השימוש ביצירו/ה והתמלוגים לבני המשפחה, וגם ניתנה דוגמא שאיני זוכר כעת. מישהו אחר הזכיר במפורש שמה שהשאיר אותו (וכנראה גם אחרים) בארון היה מה שנחום ברנע כתב לפני שנים רבות על נעמי שמר1.
אנשים חוששים לשמם הטוב בעיתון4, לפרנסתם ולמורשתם יותר מאשר מן ההתלהמויות של כמה טוקבקיסטים, או מהחלטה של שר זה או אחר ביחס אליהם, מה שרק מרומם אותם, מריץ אותנו להצגותיהם/חנויות הספרים ומנציח את יצירתם כפועלו של מרדן אמיץ לב, שהעז לחלוק על עמדת הממשלה במדינה דמוקרטית, מבלי להתיירא מטוקבקים וממירי רגב!
בעיין הדוגמאות שדרשת - ימיני כותב הרבה וטועה מעט כך שזה דורש חיפוש ממושך בארכיוני מעריב וידיעות. אם זה חשוב לך אתה יכול גם לכתוב לו.
באשר לשאר הדברים, למשל "האם ידוע לך מה בדיוק פסק בג"ץ בעניין זה? האם הוצגו בפס"ד ראיות שרוב המגורשים נמצאים עדיין שם ומצבם סביר?", מאחר בעיקר הפניתי במקום לפרט את מלא עמדתי והתימוכין לה, אסתפק בהפנייתך להפניות המשפטיות המופיעות כאן.
באשר לטענה "קליטה של 10-20 אלפי פליטים מאפריקה, לא תהיה ארוע קטסטרופלי בחיי המדינה" בעיקרון אני מסכים אף לקליטת רבים יותר. בפועל, עדיף פחות. מדוע? אם עתה מוזכר הנאציזם בהקשר זה, ולאחר הדמוניזציה שישראל עוברת כמעט בכל עניין, גם כאשר צריך לעלותה על נס וכאור לגויים בדיוק באותו העניין (לדוגמא, היחס לאתיופים, לפלסטינים, לבדואים...) אני לא רוצה לספק דלק נוסף למגמה זו. הרי אלו ידרשו איחוד משפחות, בליווי סיפורים קורעי לב ביומני השבוע על שרירות לב השלטון הלב וגזענותו. לאחר האיחוד, גם המתאחדים ירצו איחוד. מאחר והם באים מתרבויות לא מפותחות, מצב הכלכלי יוצג כעוול ואיוולת, ובמקום להעצימם יעבירו אותם פעילים, אירגונים וקרנות למצב של תודעת קורבן תובעני, מה שידפוק אותם למשך דורות ואת ישראל למעמד הנאציזם החדש5.
שאלתך "מדוע קבוצה כל כך מרשימה של אנשי רוח ועט, מתייצבת לעמדה כל כך בלתי פופולרית? " ראויה לסידרה של מאמרים. בקצרה: מאז שנות ה-60 עובר המצפון המערבי מבירור האמת והפעלת שיקולים מוסריים לנרקיסיזם שאינו מחפש את הרע ביותר, ואף לא את זה שלאחריו, או אף המקום המאה ברשימה, אלא עוולות שוליות, לרוב מומצאות המרוממות את המבחין בהן מעל האדם הפשוט. כדי להתמודד עם האמת מפתחים תיאוריות מופרכות שהן תוצאה של נישואי קרובים (מרקסיזם, נגזרות הפוסט-מודרניזם), שכושלות פעם אחר פעם בניתוח המציאות שמסבירים מדוע מה שנראה כאמת הוא למעשה היפוכה וכך גם באשר להבחנה "המקובלת" בין הטוב לרע.
ההתעסקות בשיח במקום במעשים, ההתעסקות ביחסי כח במקום בחלשים (- "מוחלשים"), התעסקות בתיאוריות במקום בעובדות ובמספרים, אלו הפכו לסימן ההיכר של האדם המשכיל, המרומם מעל סביבתו הן מוסרית (כי רק הוא שם לב לעוולות השוליות) והן אינטלקטואלית (כי הוא מבין את סיפור העל וזרמי התחתית בעוד ההמונים נסחפים בהם מאחר והם קונים רק את מה שרואות העיניים).
בחברה נטולת מעמדות הפך בון-טון זה למזהה של המעמד העליון. כך, במהלך של אוטוסוגסטיה המונית (פוליסוגסטיה?) כמה מן הקרובים לי חשים מיעוט נרדף ובו בעת גם הרוב השפוי. הפעילים שבהם רואים את עצמם כילד השם את האצבע בסכר, ובשביל זה הם חיים בתודעת גדה של נהר איימתני. הם גם חשים כילד שהכריז כי המלך הוא עירום - כי כל השאר, בדמוקרטיה האולטרא-ליברלית שלנו "פוחדים לדבר". אבל החלום הכי רטוב שלהם הוא "להיות גרמנים טובים", אלו שלא שתקו בשנות ה-30, זה שסירב להצדיע להיטלר, מי שניסו להתנקש בהיטלר והסתירו בביתם קומוניסטים, הומואים ויהודים. בשביל זה הם מייצרים תודעת נאציזם שבמסגרת השיח הפנימי עם הדומים להם, כבר הגיעה לשיא התאורטי אבל איכשהו מתגברת בקצב מהיר. מלבד זאת הם דווקא בסדר (:
זה ככה בגדול...
---------------------------------------------------------
0 על סמך שתי סקירות שקראתי, אחת על ארה"ב ואחת על התהליך שהיה בארץ. אין לי אותן כרגע.
1 "כשתראו את נעמי שמר הולכת במדרכה אני ממליץ לעבור למדרכה ממול". זה מוטט אותה, אמרה רבקה מיכאלי. אגב שמר, לאחר שביטאה את עמדותיה הפוליטיות ביטלו בצוותא את הופעותיה.
4 אתה מוזמן לראות מה קורה בתקשורת לשמו הטוב של אדם שאינו בצד הנכון. אצלי מופיעים בעמוד הראשון: בן דרור ימיני, האקמול הלאומי, בן־דרור ימיני גיבור גדול, כל עוד הוא לא מסתכן בתביעת דיבה, בן דרור ימיני, אתה האיש שמוזס קלט לעיתון כחלק מההבטחה לנתניהו?, החוק הראשון לעיתונאות טובה (גם כן לועג לימיני), בן דרור ימיני - תועמלן המחופש לאינטלקטואל
5 "בין 38 ל־63 אחוזים באירופה חושבים שישראל מנהלת מלחמת השמדה נגד הפלסטינים." - בן דרור ימיני
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש