בתשובה לאריק, 29/01/19 9:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה שנישאר חלוקים בשאלת הפרשנות לסעיף זה. אני חושב שביטול חוק של נבחרי הציבור על ידי בג"ץ הוא מעשה כה דרסתי, שלו באמת חפצו המחוקקים בכך הם היו כותבים זאת במפורש, כלומר מחוקקים חוק ברחל בתך הקטנה במלים: "בג"ץ רשאי לבטל חוקים שחוקקה הכנסת", ואסור לבג"ץ להגיע לכך על ידי כל מיני פלפולים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מפנה אותך שוב לפרק בפודקאסט "עושים פוליטיקה" על תהליך חקיקת החוק הזה, למידע נוסף על רצונם של המחוקקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אכן מעשה דרסטי, ובג"ץ ניגש אליו כל פעם בחיל ורעדה. אבל כשעותרים לבג"ץ נגד השלטון - שהשלטון עשה משהו בניגוד לכללים שהוא עצמו קבע- תפקידו של בג"ץ לפסוק. ואם חוק שחוקקה הכנסת אינו חוקי, מי יגיד לה את זה? הכנסת היא הגוף השלטוני העליון, ובהיעדר חוקה היא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, אבל רק במסגרת הכללים שהיא עצמה קבעה. האקטיביזם השיפוטי, עליו אני עוד חייב לך תגובה מפורטת, בעצם מכריז שמעשי החקיקה של הכנסת כן יצרו שלד של חוקה, שנמצאת במעמד עליון על הכנסת עצמה, ולכן בג"ץ רשאי לבלום את הכנסת גם לא בהסמכה מפורשת בחוק, כאשר הכנסת פועלת בניגוד לחוקה. זו באמת סוגיה שצריך ללכת בה על ביצים. אבל המקרים של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק הם לא כאלה. כאן הכנסת במפורש הגבילה את עצמה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |