בתשובה לרודי וגנר, 16/04/20 14:58
ילדים זה שמחה? 717097
וגם מעודד ביותר.

הנחתי שיש איזון בין כמות וירוסים נמוכה אצל ילדים שנדבקו לבין קירבה פיזית גדולה בינם לבין עצמם ובעיקר בינם לבין הוריהם. אני שמח כנראה שנקודת שיווי המשקל מעלה תקווה שלפחות הילדים יוכלו להיחלץ ממעצר הבית. אפשרות נוספת שעולה אם המחקר הזה אמין נותנת מקום לעוד יותר אופטימיות: אם הילדים באמת אינם מדביקים את הוריהם אולי הכמות הקטנה של הוירוסים אליה נחשפים המבוגרים בכל זאת (inuculum נמוך) מספיקה כדי לחסן אותם.
ילדים זה שמחה? 717104
שוב, לא הייתי הולך בכיוון של חיסון, שבו עם הזמן אנו פחות בטוחים בעובדות ולא יותר. הייתי הולך בכיוון אחר: כלי הדם והריאות של ילדים שונים מאד מאלו של מבוגרים. זו הסיבה לקיומה עתיק היומין של רפואת הילדים. שים לב שרמת ההדבקות הגבוהה ביותר נרשמה בגילאי 20-40. מה שמראה שההדבקות היא עניין יותר חברתי מפיזי (חיסון וכו'). לעומת זאת תחלואה קשה היא כנראה עניין פיזי ופחות חברתי.
ניחוש של הדיוט, העמידות בפני הקורונה היא יותר עניין של יכולת רגנרציה וצמיחה. מכאן אני מסיק יותר אמונה בקונבנציונליות של מנגנון החיסון של הקורונה, למרות הממצאים הנמצאים לאחרונה. אני רוצה להאמין שההדבקויות החוזרות קשורות יותר לחוסר האמינות של הבדיקות ולוריאציה הגדולה בצפיפות הוירוס אצל בני אדם שונים מאשר בהעדר מנגנון חיסון טבעי (דמוי שפעת רגילה).
ילדים זה שמחה? 717106
אתה מדבר על סיבה אפשרית שילדים לא נדבקים, ואני מדבר על סיבה אפשרית לכך שהם לא מפיצים את המחלה ואולי אפילו מביאים תועלת במניעתה. אני לא טוען שום דבר בקשר לסיכויים שאני צודק, אני רק מנסה להיות אופטימי.

אני לא לגמרי מבין מה זה ''רגנרציה וצמיחה'' בהקשר שלנו.
ילדים זה שמחה? 717110
הריאות וכלי הדם של ילדים גדלים כל הזמן. היכולת הזו משמעותה גם יכולת להחליף תאים שהתקלקלו ויצאו מכלל פעולה.
אני ממש לא יודע, אבל לא הייתי בונה על זה שילדים אינם מפיצים קורונה. יש הרבה סיבות פשוטות שהם מפיצים פחות (גובה, כמות וירוסים), אך הסיבה העיקרית היא עדיין שאינם חולים קשה, משמע לא משתעלים ומכוונים סילוני וירוסים קטלניים לקשישים חסרי הגנה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים