בתשובה לצפריר כהן, 06/09/20 11:06
מהמקפצה 724948
הוא עתר. היא עתרה. זה בכלל לא משנה. אתה הופך טפל לעיקר. בפני בג''ץ מניחים פסק דין שלו עצמו, שבו השורה התחתונה היא שאסור לעבור מגבלות שמוגדרות בפסק הדין בגלל שצריך להתחשב בראש הממשלה משפחתו ושכניו. לא ייתכן שבג''ץ לא יתייחס בכלל למילים החשובות האלה שלו עצמו, כי ההשוואה הזאת הייתה לב העתירה. שיגיד ש''התרחבה ההכרה'' ושזה לא אותו דבר, אבל שיגיד משהו. ואתה בטח יודע מה אני חושב על ''התרחבה ההכרה''. בטח שהתרחבה.
מהמקפצה 724951
אני מקשר שוב לפסק דין פדידה. בפסקה 16 (תחילת הפרק „דיון והכרעה״) כתוב „בדיון נתחם גדר המחלוקת בין הצדדים, ובגדרו הוסכם על כולם כי נקודת המוצא הנורמטיבית לדיון בעתירה מעוגנת בפסק הדין של בית משפט זה בעניין כיכר גורן״.

כלומר: עורכי הדין של כל הצדדים הסכימו על כך ששם נקבעו הכללים הנוכחיים ליחסים בין משטרה למפגינים. לכן אין צורך לחזור לתקדימים קודמים.

ואכן בדחיית העתירה של בוזגלו ושפטל (שוב: קישור לפסק הדין) על הסף, בין שאר סיבות, השופטים מעירים (סעיף 3) שהמתווה שאומץ בעניין עם כלביא (1993) היה מתווה קונקרטי ולא קביעה עקרונית ולכן אינו רלוונטי בהכרח.
מהמקפצה 724953
אני מודה לך על הקישור השני. אולי קישרת אותו קודם אך לא ראיתיו.
מהמקפצה 724956
אני חושב שפסק הדין הזה הוא הראשון שבו נדחתה העתירה על הסף מפאת ''אי מיצוי הליכים''. אבל זה לא היה סוף הסיפור. לאחר הוצאת פסק הדין הזה פנה העותר למשטרה וקבל תשובה (וכך מוצו ההליכים), ועתר שוב. את פסק הדין, השני, הסופי עדיין לא ראיתי.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים