בתשובה להפונז, 06/12/20 13:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עמדתו של דב היא עקבית עוד מהגל הראשון- ניתן להוריד את התחלואה לאפס, כמו שעשו בסין. כל מה שצריך הוא סגר מספיק ארוך. אחרי שהתחלואה ירדה לאפס אתה יכול לפתוח את הסגר בלי שתעלה התחלואה, לא תצטרך סגרים נוספים ובא לציון גואל. עמדתו של דב היא שמחירו של סגר אחד חזק וארוך נמוך ממחירם המצטבר של סגרים חלקיים חוזרים ונשנים. דב סופר את המחיר הישיר בחיי אדם הרבה יותר מאשר את כל שאר המחירים. על פניו עמדתו הגיונית לחלוטין- הרי הסגר הראשון הוריד את התחלואה באופן דרסטי, ואילו רק היו ממשיכים אותו "עוד קצת" היינו מחסלים את המגפה לגמרי כמו הסינים. גם אם מקבלים את שיטת ספירת המחיר של דב, ומגמדים את הנזקים ארוכי הטווח של סגר קפדני, הרי הוא מסכים שאפס זה לא האפס המוחלט, אלא מקרים בודדים. אם פתחת את הסגר כשהגעת לאותו אפס לא מוחלט בלי לנקוט אמצעים נוספים- לדוגמה: בידוד כפוי במתקנים מיוחדים לכל נכנס לארץ- הרי שהמקרים הבודדים יהפכו חיש קל ל 10-20 מקרים חדשים ביום, שזה בדיוק השפל שהיינו בו במאי, וההמשך ידוע. מספיק מפיץ על אחד- בבית הספר, באולם האירועים או בבית הכנסת, כדי להצית מחדש את הגידול האקספוננציאלי. תשובתו של דב לכך היא שכאשר יש מעט מקרים, החקירות האפידמיולוגיות יכולות לתפוס את כל הנדבקים ולבודד אותם בזמן, ולמנוע התפרצות מחודשת. גם תשובה זו הגיונית לחלוטין, עד שמסתכלים על ההיענות לחקירות האפידמיולוגיות בפועל (אנשים מדווחים על 3-4 מגעים, במקום ממוצע של 10 מגעים). וגם אם תפתור את בעיית ההיענות, עדיין לא פתרת את בעיית הנכנסים מחו"ל. להזכיר- מספיק אחד. אני מסכים עם עמדתו העקרונית של דב- הרי היו מדינות שהצליחו לשמור על תחלואה אפסית בשטחן. אני רק חושב שהממשלה הנוכחית לא מעוניינת ולא מסוגלת (גם אם היתה מעוניינת) לבצע עשירית מהנדרש לשם כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם כל מה שכתבת. אבל האופציה של סגר אחד ארוך כבר שייכת להיסטוריה1. אז אם זה דיון תיאורטי על מדינה וירטואלית - תפאדל, תמשיכו להנות. הדיון הפרגמטי הוא על האיזונים בין נזקי המחלה לנזקי הסגרים. 1 אלא אם "סגר שלישי ארוך" הוא אופציה מקבילה. אני לא רואה איך היא מקבילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. אחרי שהציבור כבר חווה שני סגרים ואת תוצאותיהם, וכאשר החיסון כבר נראה באופק, לא תוכל לשכנע את הציבור ביתרונותיו של סגר מהסוג הסיני גם אם נעשה חילופי ממשלות עם ניו זילנד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבמגפת הקורונה אין ניגוד בין מחיר בריאותי ומחיר כלכלי אלא להפך. איני חושב שכל אחד מהגורמים האלה בא על חשבון השני. בטווח הקצר זה מוכרח להיות כך. אבל בטווח הארוך שמירה על בריאות הציבור באמצעות הקפדה על מניעת הדבקות משרתת דווקא את המשק. כבר דנו בכך בעבר. ראה תגובה 727221 . לעניין האפס שאינו האפס המוחלט, זה נכון אבל הטענה שלי היא שברמת תחלואה שואפת לאפס מאד קל לעמוד על מקורות התפרצויות התחלואה ולמנוע את המשכן. כל הסיפורים על חקירה אפידמיולוגית לא עובדים ברמת תחלואה גבוהה. זה לא רק אני אומר. שמעתי זאת ממספר מומחים במשך הזמן בתקשורת. ברמת תחלואה נמוכה העניין הזה עובד. סין היא ההוכחה שזה אפשרי ושבסופו של דבר זה טוב גם לכלכלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |