בתשובה לתומר ליכטש, 16/06/02 2:08
אל המקריא הנבוך 73034
ואיך אתה מצפה ממני "להתרפק על שירה"?
הרוצה אתה אולי לשמוע תשבוחות עד בלי די על איכותו המדהימה של השיר? ואם לא אהבתי?
נכון, יש מקומות ברשת בהם כל יצירה שתפרסם תזכה לתגבות אוטומטיות של "אדיר!", "נהדר!", אתה מה זה מוכשר..." וכן הלאה. זה מה שאתה רוצה לקבל?
במקומך, לא בכך הייתי חפץ.

אם לא תשבוחות אוטומטיות, מה כן, דיון? איך ניתן להתדיין על משהו שאף אחד לא יכול להבין, בהגדרה? על יצירה השואבת מעולם המושגים של כותבה, והיא בלתי קומיוניקטיבית, ובלתי ברורה לכל מי שמחוצה לו? אפילו 70 הברות אין בשיר הזה, כמה הברות אתה מצפה שיהיו בדיון?

לא, כדי שיהיה דיון חייבת להיות שפה משותפת. אם יפורסם כאן שיר של רחל, נניח, כולנו לפחות נבין את המילים והקשרן. שים כאן פואמה של טשרניחובסקי, ותראה איזה דיון יצמח.

ולסיכום, כאשר אני עומד במוזיאון, ומביט בתמונה, אני לא פוצח עליה בדיון. אולי אני מבין אותה, אולי לא. אולי אני אוהב אותה, אולי לא. אבל הדברים האלו הם דברים אינדיבידואליים, וככאלו אין להם יותר מדי קיום מחוץ לעצמי-שלי.
אם אתה רוצה שאסביר לך את תחושותי בדיוק לגבי השיר הזה (או כל שיר אחר), בבקשה תאר לי קודם מה טעמו של תפוח-עץ.
אל המקריא הנבוך 73105
מרתק, מעניין, אבל מה הקשר? 73107
גם את ריחו (הנוזלי) של תפוח יקשה עליך לתאר לי. אבל כאשר אתה אומר ''תפוח'' מצטיירת לי תמונה של התפוחים שאני מכיר. כאשר אתה אומר ''תפוח סגול'' מתחברות לאסוציאציות שלי של ''תפוח'' האסוציאציות שלי של ''סגול''. כל התקשורת האנושית מבוססת על התקווה שיש לנו מערכת דומה של האסוציאציות. אם תבחר לומר ''דפי התפוח הלבנים רפרפרו בערימות החתחתים'' יתכן שזה דימוי שלך ברור, ששאוב מתוך עולם הערכים שלך - אבל הסיכוי שהמשמעות שלו לגבי תהיה דומה למשמעות שאתה נותן לו (אם בכלל תהיה לכך משמעות לגבי) קלושה ביותר.

וזה בדיוק השיר הזה. לך הוא ברור. לי לא. לא נראה לי כאילו ניסית להעביר אלי תחושה או מצב כדי שגם אני אבין אותן. לא, דברת בשפה הפרטית שלך, שבעוד שהיא לגיטימית, ויתכן אף עשירה ובעלת ערך - היא כתובה מראש בשפה שאני לא דובר.
את שפתו של השיר הזה אני איני דובר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים