בתשובה להאייל האלמוני, 09/02/22 11:51
התחרפנות עולמית 746396
בוא ננסה, רק לצורך הדיון, להסתכל על ספורט מקצועני כחלק מתעשיית הבידור. היא כוללת מגוון מרשים של ז'אנרים: תיאטרון, אופרה, קולנוע עלילתי, סדרות טלויזיה, חדשות, סרטים תיעודיים, מופעי מוזיקה, תחרויות ספורט, ועוד.

לכל ז'אנר חוקים משלו. למשל, צופי החדשות יתרעמו מאד אם יסתבר להם שסצנה מבוימת הוצגה להם כהתרחשות ספונטנית שנקלטה במקרה בעדשת המצלמה, והכתב יינזף ואולי גם יושעה. בשינויים המתחייבים, חוקים כאלה יש לגבי כמעט כל ז'אנר, או תת-ז'אנר, אחר. בטווח הקצר, תגובת הצופים להפרת החוקים יכול להיות רווחית למארגנים - ייתכן שהרייטינג של הכתבה המפוברקת יהיה אדיר - אבל הכתב ייענש כדי שכתבות כאלו לא יהפכו לנורמה. בדומה לכך, ייתכן שצופים רבים יהיו מרותקים למירוץ טור דה פראנס שבו קיים סיכוי סביר שהמוביל בדירוג נוטל סטרואידים אסורים, אבל הרוכב הזה יושעה לבסוף מתחרויות אם ייתפס, מפני שתקנון התחרות אינו מרשה שימוש בחמרים אסורים.

יתר על כן, הריגוש של הצופים לנוכח חריגה אפשרית מהחוקים (ראה "יד אלוהים"), נובע בדיוק מהעובדה שהחוקים בד"כ נאכפים בקפדנות, ולא מאדישות שלהם כלפי החוקים - נניח, שלא אכפת להם להתיר שימוש חופשי בידיים בעת משחק כדורגל.

בעיני, יש מעין חוזה בלתי כתוב בין הצופים, הספורטאים, וספקי התוכן לגבי החוקים שכולם מתחייבים לפעול לפיהם. כדוגמה נוספת, בעת שידור תחרות אתלטיקה, הרשת המשדרת לא תבצע עיבוד תמונה מתוחכם שמחליף את התוצאה המוצגת על לוח התוצאות באיצטדיון בתוצאה אחרת. ערוץ שיבצע עיבודי תמונה כאלו, ויציג אותם כאילו היו המציאות, כנראה יוקע כרמאי והצופים - לפחות אלו המעוניינים בשידורי אתלטיקה - ינטשו אותו. לעומת זאת, סיבוב נצחון סביב האיצטדיון של הזוכה בריצת 100 מ' יתקבל בברכה, כחלק מהמנהגים המקובלים בספורט מקצועני המתבצע באיצטדיון, וכך גם ראיון קצר עם הזוכה.

וזה מביא אותנו לשאלה כיצד מתגבשים חוקי הז'אנר. כלומר, כיצד מתגבשות ומתעצבות דעותיהם של צופי הספורט, הספורטאים המשתתפים, והגופים המארגנים והמשדרים, לגבי ההגדרה של תחרות ספורט איכותית.

זו בעיני שאלה סוציולוגית, פסיכולוגית, ואולי גם היסטורית. למשל, מדוע מופעי WWE (היאבקות ראווה) אינם נחשבים לספורט, אבל קרבות ג'ודו בהחלט כן?
התחרפנות עולמית 746401
מצטער, אני לא בטוח במה אתה חולק עלי. נראה לי שאני מסכים עם רוב מה שכתבת.
התחרפנות עולמית 746496
יופי, טוב שיש בסיס משותף.

היסטורית, שורשיו של ספורט הנשים המקצועני צמחו בתקופת המאבקים לשחרור הנשים, או לשוויון זכויות לנשים, יחד עם המאבק לזכות הצבעה ולשוויון תנאים בעבודה. בתחילה, גברים התנגדו לשיתוף נשים באולימפיאדה כיון שנשים נתפסו כעדינות מדי עבור ספורט תחרותי. אבל בעקבות מאבק ממושך אפשרו הגברים (ששלטו בוועד האולימפי ובגופי ספורט אחרים) ייצוג נשי בעוד ועוד ענפי ספורט אולימפיים. באותו שלב, כלל לא ברור שהיה ביקוש לספורט נשים מצד הצופים/ות. כמו במקרים רבים, הביקוש הגיע רק לאחר שהמוצר כבר פותח ויוצר - ועדיין ספורט הנשים המקצועני מגלגל סכומים קטנים בהרבה מזה הגברי, אך לא נראה שיש לעובדה הזו השפעה על המאבק הנשי המתמשך על הזכות להתחרות ברמות הגבוהות ביותר.

אפשר לטעון שיש כאן בעיה - ייצור מוצר בידורי שאין לו ביקוש - אבל היסטורית, הדחיפה לפיתוח ספורט הנשים לא היתה כלכלית אלא נשענה, ואולי עדיין נשענת, על ערכים אחרים.

הנקודה שעדיין לא הצלחתי למצוא לה תשובה היסטורית, היא מדוע הוחלט, ברוב ענפי הספורט, שנשים יתחרו בנפרד מגברים. ייתכן שהתשובה היא שערך השוויון נתפס כמחייב שכנגד כל אלוף גבר תהיה גם אלופה בת חווה באותו מקצוע. מדובר - אולי - בסיפוק צרכיהן הפסיכולוגיים של נשים בתחושת שוויון.

לכן, ייתכן שאחת השאלות היא האם נשים מזדהות עם טרנסג'נדריות, כלומר האם הן מרגישות שהן באמת "מייצגות" אותן, ברמה הפסיכולוגית. אצל ילדים רואים היטב את מנגנון ההזדהות הזה, שבו הילד מפנטז שהוא אלוף אולימפי, או מסי, או רונלדו, או גיבור ספורטיבי אחר - וזה המנגנון הבסיסי של כל אוהד ספורט. גם לנשים אוהדות ספורט יש צורך במנגנון כזה, וספורט הנשים מנסה לספק להן דמויות הזדהות נשיות - מפני שאז יכולת ההזדהות חזקה יותר, וכך גם עולה המוטיבציה להצטיין ולעסוק בספורט. אילו נשים יכלו להזדהות עם טרנסג'נדריות - ממש לראות בהן "אחת משלהן", ייתכן שלא היתה כל בעיה עם השתתפותן של טרנסג'נדריות בספורט נשים.
התחרפנות עולמית 746500
אני מנחש שיש קשר למקור היווני של משחקי הספורט. ביוון בד"כ נשים לא הורשו לנכוח ובודאי שלא להשתתף במשחקים הספורטיביים (המשחקים האולימפיים היו הידועים ביותר). הסיבה היתה אאז"ן, שהאתלטים היו מופיעים עירומים כביום היוולדם.
היה אולי יוצא מן הכלל אחד. נדמה לי שאחד הפילוסופים היווניים כתב שנשות ספרטה הורשו להשתתף בתחרות ריצה (אולי משום שרצו מהר יותר מן הגברים).
בתקופה הרומית אני יודע בודאות שנשים עסקו בספורט, בעיקר באתלטיקה, ולא רק באופן פרטי. זה בלתי סביר בעיניי שנשים רומיות התחרו לעיני הגברים, לכן מדובר כנראה בתחרויות שגם הצופים בהם היו נשים.
באולימפיאדה המודרנית הראשונה באתונה היתה רוח של רנסנס של העולם הקלאסי ולכן אולי נשים לא השתתפו. אבל כבר באולימפיאדה הבאה בפריז 1900 נשים השתתפו. מה שמעניין הוא שחלק מן הספורטאיות השתתפו בתחרויות משותפות עם גברים. רק בשני ענפים היו תחרויות נפרדות לנשים: טניס וגולף (מן הסתם היו אלו ענפים שהיתה בהם פעילות וטורנירים נפרדים לנשים בלי קשר לאולימפיאדה.
בעצם, אם חושבים על כך, אין בהכרח הפרדה בין נשים לגברים באולימפיאדות. אני יכול לישוב על טניס זוגות או על תחרות הג'ודו לנבחרות.
התחרפנות עולמית 746504
נראה לי שצריך להבדיל בין השאלה ההיסטורית לשאלה האתית. הסיפור ההיסטורי הוא מעניין (המאט שאני מכיר) ומורכב, אבל לא נראה לי שאם נכיר אותו טוב יותר זה יעזור לנו.

אם אני מבין נכון, הגישה שלך דומה מאד לזאת של ירדן. אני לא לגמרי מסכים עם הזדהות כגורם מכריע (מה עם ליגת לשחורים או לבנים בלבד). אבל מצד שני, אני לא אישה...
התחרפנות עולמית 746511
לגבי הליגה לפי צבע עור, זה בדיוק המהפך שקורה עם ההשתתפות המתגברת של אתלטים שחורים בתחרויות ובליגות: ילד לבן יכול להזדהות עם אתלט שחור.
התחרפנות עולמית 746514
אז אולי אם יותר טראנסג'נדרים ישתתפו בספורט נשים יותר נשם ילדות להזדהות איתן? וזה רע?
התחרפנות עולמית 746613
זה לחלוטין לא רע. זה רק מעלה את השאלה את מי נשים מחשיבות כאישה, ואת מי הן מחשיבות כגבר, לפחות בקונטקסט של ספורט. יכול להיות שהמנגנון פה הוא במידה רבה פסיכולוגי, ונשען אולי גם על מראה חיצוני, והדיבור על רמות טסטוסטרון בדם נועד כדי להפוך את האינטואיציה הראשונית למשהו יותר אובייקטיבי.
התחרפנות עולמית 746632
לא רק את השאלה "את מי הן מחשיבות כאישה", אלא גם את השאלה "את מי הן יכולות להחשיב כאישה" ו"את מי ראוי שיחשיבו כאישה?". ולא רק "בקונטקסט של ספורט" אלא בבקונטקסט של מקצוע ספציפי בספורט (ז"א, אין סיבה שאותה החלטה תתקבל לאגרוף ולשחיה אומנותית), לא?

אני לא מוצא סיבה שיווצר קונצנזוס (או קונצנזוס נשי) בשאלות האלה.
התחרפנות עולמית 746402
היאבקות בסגנון WWE היא יותר מופע בידור מאשר ספורט. המומחה שלנו לז'אנר הוא, כמובן, הפונז.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים