 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז ה Bottom line הוא שיצרנו פה מערכת חוק וסדר קצת מוזרה: 1) אדם גרם למוות לילדו הראשון בתירוץ ״אופס שכחתי״ ולא מואשם בכלום (אפילו לא גינוי מוסרי) כי, נו, מסכן. 2) אותו אדם שוב גרם למוות לילד נוסף בתירוץ ״Oops, I did it again״ ולא מואשם בכלום כי, נו, האמת שלא הבנתי אפילו את ההסבר למה גם הפעם הוא יוצא פטור. 3) לפחות המערכת התעוררה ותנסה להגן על הילד השלישי. לי זה נשמע כמו מערכת חוק וסדר מאוד מוזרה שלא עושה את העבודה שלה ושהתעללות בילדים או התרשלות בטיפולם1 זה משהו שלהורים מותר לעשות (ללא עונש וללא גינוי מוסרי) אפילו כשזה מגיע לכדי מוות. לפחות עם שני ילדים ראשונים. עם השלישי כבר נגיד ״עד כאן!״. יש גבול. _________________ 1 לדעתי להורה שנועל את הילד שלו באוטו והולך מגיע עונש (מסוים) וגינוי מוסרי (מסוים) עוד הרבה לפני הרגע שבו ההתעללות בילדים הזאת מסתימת בטרגדיה בה הילד מת. עובר שוטר ומוצא ילד נעול לבד ונצלה בשמש באוטו בתןך איזו חניה ואין הורה בסביבה? נראה לי מאוד מוזר שלא מקבלים על זה איזה גינוי מוסרי או עונש (לכל הפחות איזה קנס שיבייש את ההורה הטמבל). קצת מוזר לי שאתם חושבים שעל חניה באדום לבן (בטעות) צריך לקבל יותר עונש ויותר גינוי מוסרי מאשר סיכון חיי ילדים (בטעות) ו/או הריגתם כתוצאה מרשלנות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית- מסכים עם הערת הרגל. בוודאי שניתן להאשים את ההורה ב reckless endangerment. לעניין עצמו- אני מתאר לעצמי שבכל מקרה טרגי בו ילד נפגע קשות, שלא לומר נפטר, נפתחת חקירה משטרתית. אני משער שהגשת כתב אישום נגד ההורה תלויה בכמה השתכנעו החוקרים בכנותו של הצער של ההורה. ככל שהצער הזה אותנטי כך אפשר להניח שהוא לא יעשה זאת שוב. הענשת הורה שצערו אותנטי גם לא תיצור הרתעה, כי הרתעה כזו היא כאין וכאפס מול ההרתעה שיש עבור הורה שלא מעוניין לפגוע בצאצאו מכך שהוא אכן יפגע בו. ואם זו לא עבדה גם זו לא תעבוד. לכן אני מסכים ש"הוא סבל מספיק"1 זה טיעון טוב נגד הגשת כתב אישום. _____________ 1 פעם ספרתי מעל 80% אבות בין המקרים של שכחת ילד באוטו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נתחיל מבירור המקרה: אתה אומר ששכחת הילד היא בתירוץ "אופס, שכחתי". אני חשבתי שמדובר על מקרה שבאמת הוא שכח. יש מקרים (אחרים) שבהם מערכת החוק והמשפט לא הולכת עד הסוף עם חזקת החפות, ויוצרת נהלים לרעת הנאשם, ובצדק, בגלל קושי לדעת מה המצב הנפשי שישחק לטובת כמעט כל הנאשמים ויאיין את החוק (אני חושב שזו הסיבה שכברירת מחדל מעדיפים מילה של שוטר על מילה של נאשם בעבירות תנועה). אבל במקרים הטיפוסיים של שכחת ילד דווקא קל להשתכנע שזו באמת ובתמים שכחה. אני בכוונה לא רוצה להכניס לדיון כרגע את המילה "רשלנות", זה מושג מסובך שאותו אנחנו רוצים לבחון כאן (אני מוכן לומר שהשורה התחתונה הכללית שלי היא שמערכת החוק שלנו עושה בו שימוש טעון יותר ממה שמוצדק לדעתי, אבל אפשר להתקדם לשם לאט לאט). בוא נוריד את המילה "תירוץ", ועכשיו אני מבקש גם להוריד את המילה "אופס", היא שקר רטורי. היא מקטינה את מה שהשוכח כנראה יאמר וגם את מה שהוא באמת מרגיש (חרטה אדירה וכנה). זה קריטי לטענה שלי. האם אתה מסכים עד כאן? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |