בתשובה לאריק, 23/10/22 14:08
אף מילה על תוכניות מדיניות 752960
נדמה לי שגם לפני בגין היו כאלו שאמרו זאת. אתה חושב שבן-גביר יכול לקבל החלטות ביצועיות השונות מהיום, או שזה רק עניין של יחסי ציבור גרועים של מדינת ישראל?
------------
ובלי/עם קשר : יש כתבות שצריך לקרוא לפחות פעמיים כדי להבין למה התכוון המשורר והפעם זה שריר,מורן. הכתבה הייתה על סיור במוזיאון השעווה.
זה מתחיל במשהו שלא עושה לך חשק לקרוא בנוסח (הדגשים שלי) של 'ביקרתי במוזיאון השעווה החדש בהרצליה. חברים, זוהי דיסטופיה. אני מתהלך בין המוצגים, ותחושת בדידות מציפה אותי, ויחד איתה סלידה עמוקה. לוקח זמן להבין מה כל כך מעציב במקום הזה'.

אבל לפעמים כשבאמת משעמם אז חוזרים שוב רק לוודא האם - שמוליק - שוב השמין. ואז אתה קורא על עצמך - 'ילידי סוף שנות ה–70 עדיין מצולקים ממוזיאון השעווה הקודם. באחת הקומות העליונות של כלבו שלום היה היכל חשוך ובו מוצגות דמויות שונות מההיסטוריה והתרבות. שרה אהרונסון יורה בעצמה במקלחת כשהטורקים בצד השני של הדלת; אלי כהן נתפס על חם בדמשק כשהוא מעביר שדר לישראל; ניתוח השדה למאיר הר־ציון במהלך פעולת התגמול על משטרת א־רהווה (החזה של הבובה עלה וירד מכנית); חנה רובינא ב"הדיבוק"; אדולף אייכמן יושב מול השופטים שדנו אותו לתלייה, ומתוך גרון השעווה של התובע האוזנר בוקע קולו המאשים: "במקום זה, בו אני עומד לפניכם... אין אני עומד יחידי. עימדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון קטגורים" (הולוגרמה של ילדים נספים השתקפה בתא הזכוכית); טרומפלדור ירוי בתל חי; עולי הגרדום; רצח שרון טייט.'...'נצרבו בי הנספים והמרטירים ואיתם ההבנה כמה מסוכן להיות יהודי. עשיתי את המוזיאון הזה בריצה. יותר נכון נסתי על נפשי. בחושך, באייטיז. רצתי מאסון לאסון, מפוגרום למחתרת, משואה לתקומה. חלפתי על פני ז'בוטינסקי בכלא עכו, חנה מרון ב"מדיאה" ומארי אנטואנט בגרדום, עד שהגעתי לסוף המוזיאון, ושם, על יד היציאה, התנדנד על עץ ג'וני וייסמילר בתפקיד טרזן והוא שואג: "אה־אה־אה־אה־אהההה!!!!" בחוץ, באור, חזרתי לנשום. שמחתי להיות בחיים'.

אפשר להבין את העצבות שלו. לפחות מבחינתי - הצעירים היום הולכים על כל הקופה. הם הכל ראו, מי זה בכלל בן גביר בשבילם? עוד ילד כאפות עם עיגולדים שגילה שהוא יכול להיות גבר. לך תדע מה מחר הם ירצו. מי אנחנו בכלל? וכמה אנחנו מסוגלים להשפיע על הבחירה הערכית והפוליטית של הילדים שלנו?

הארץ, מוזיאון השעווה החדש, מורן שריר.
אף מילה על תוכניות מדיניות 752978
כותב יפה.
אני יליד שנות השישים. לא זכרתי את הר ציון, אבל את כל שאר מופע האימים הוא הזכיר לי, וממש הצליח להעביר את האווירה.
דווקא הזכרון החזק ביותר שלי מהמוזיאון (לפני התזכורת הזאת) היה המיצג של שפיגלר מבקיע את השער היחיד של ישראל במונדיאל. אני זוכר את הטקסט והאינטונציה של הקריין (מן הסתם נחמיה בן אברהם)
''שפיגל שחקן טכני מאוד, מוסר לשפיגלר...''.
חלפו האביבים, חצי מאה עברה, וזה עדיין השער היחיד של ישראל במונדיאל.
אף מילה על תוכניות מדיניות 753221
אנחנו התלהבנו מעצם ההליכה לקולמבו לשלום. יותר התחברתי למיצגים של בית התפוצות מהמיצג של השעווה.
אף מילה על תוכניות מדיניות 753225
כבר כתבתי כאן פעם שמכל הישגי המפעל הציוני, תחום הכדורגל הוא כנראה הכושל ביותר ובפער גדול.

לא נורא, עדיף מלהיכשל בתחומים אחרים.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים