בתשובה להאלמון האיילי, 21/11/22 16:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הראשון, בלי ספק. זה לא הבית שלך, החמץ של האחר אינו בחזקתך ואין שום בעיה לראות אותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה המצב1, אין ספק שכל המטרה היא לטרלל את החילונים ולכפות עליהם לשמור מצוות ככל הניתן. הדרך היחידה שמצאו לשמור על המטבח כשר בפסח היא לאסור על כולם להכניס חמץ לשטח בית החולים באופן קטגורי? ברצינות? ____________________ 1 ה"אם" לא רטורי. עם כל הכבוד אליך, אתה עדיין סתם מישהו באינטרנט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט זה המצב ואני חוזר בי ומבהיר שאין לי הבנה הלכתית בעניין. כך למשל ראה את גישתו של ניל הנדל 1 בדעת המיעוט בפסק הדין שמצטט סיכומי הלכות שמבהירות את החומרה השנייה שהאיסור 'בל יראה ובל ימצא' אינו חל ב'מרחב הציבורי' שבית החולים הוא חלק ממנו, ולא חל אם החמץ הוא לא רכושך. טעיתי שלא בדקתי זאת. זה היה נראה לי שאם אתה רוכש שירותי רפואה ושירותי לינה הרי שתבקש שהוא יהיה 'סטרילי' מחמץ בפסח כי אז החמץ של שכנך הוא גם שלך. בכל זאת לראות פיתה חמה בפסח זה טראומה. --------- 1 עמ 82-84 מפסק הדין - 'כדי להבהיר את הדברים, יש להציג שבעה "גורמים" המעורבים בהכרעה, משפיעים עליה או מושפעים ממנה: א. קבוצת החולים שומרי הכשרות. אין זה מתפקידו של בית המשפט לפסוק בענייני הלכה, אך בכל זאת נדרש רקע הלכתי כדי להבין את מהות המחלוקת והקשיים שמתעוררים בתיק. בהלכה היהודית ישנו ענף העוסק במאכלות אסורים, דהיינו איסורים והוראות שונות בדבר האסור והמותר באכילה. נמחיש את אופיים המיוחד של דיני הכשרות בפסח באמצעות הנגדתם לדיני הכשרות הרגילים, החלים כל השנה. האיסור על אכילת חמץ בפסח מתאפיין בשתי חומרות עיקריות ביחס לדיני הכשרות במהלך השנה – אי-בטלות בשישים והאיסור של "בל יראה ובל ימצא". לפי החומרה הראשונה, אפילו כמות מזערית של חמץ עלולה לשלול את כשרותה של כמות מזון רבה, דהיינו החמץ אינו "בטל בשישים": "חמץ בפסח אוסר תערובתו... במשהו [בכל כמות שהיא]. ודין תערובתו כדין שאר תערובות [כדין תערובות אחרות של מזון כשר ושאינו כשר], אלא שמה שאוסר בשאר תערובות פחות משישים אוסר בחמץ במשהו" (שולחן ערוך, אורח חיים תמז, סעיף א). ולענייננו, גם אם בכל ימות השנה קיים חשש – בהיבט של דיני הכשרות – שאדם יאכל בכלי בית החולים מזון שאינו כשר, חשש זה אינו פוגע באפשרות להגדיר את הכלים ככשרים. דוגמא לכך היא מקרה שבו בטעות, ובצורה בלתי מכוונת, נשפך חלב לתוך מרק עוף בכמות שבטלה בשישים, מבחינת היחס שבין החלב למרק (ראו למשל רמב"ם, משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות ט, הלכה י). בניגוד לכך, חמץ שייאכל בכלי בית החולים – ואפילו בכמות מועטה מאוד ושלא בכוונה – עלול להוביל לשלילת הכשרות מהכלים, באופן שימנע משומרי כשרות לאכול בכלים אלה. לפי החומרה השניה – "בל יראה ובל ימצא" (שמות יב, יט; שם, יג, ז) – קיים איסור על החזקת חמץ ברשותו של אדם בפסח, אפילו אם הוא אינו אוכל אותו. חשוב להדגיש כי אין איסור על עצם ראיית חמץ בבית החולים השייך לאדם אחר, שכן חמץ כזה הוא בבעלות האדם האחר וברשותו, כשם שאין איסור לראות ברחוב חמץ השייך לאדם אחר. חומרה זו לא עמדה באופן ישיר ביסוד עמדת המשיבים, אך היא מחדדת את החומרות המיוחדות שחלות על חמץ בפסח, שמובילות לעמדה המחמירה של הרבנות בעניין תנאי הכשרות בפסח. הרבנות הדגישה את הצורך במתן כשרות שתתייחס גם לאוכל וגם לכלים, שאף עליהם חל הכלל שחמץ אינו בטל אפילו בשישים (שולחן ערוך, אורח חיים תנא, סעיפים כז-לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פניו הנושא נראה לי דומה לבן אנד ג'ריס של החרדים. נושא שהפוליטיקאים נהנים לקשקש עליו, אבל הוא לא עניין מהותי (אני חושב שרוב החרדים לא סומכים על המטבח של בית החולים אפילו בימי שגרה. ולגבי הכלים החד"פים - עוד יותר) אבל בלי קצת חפירה מה הטעם באייל הקורא.. אז הנה הצעה משותפת בענין חמץ בבתי חולים אני אעתיק את רוב הדברים, אבל אני אחסוך את הפסיקה ההלכתית שקובעת שכלי האוכל בבית החולים כשרים לפסח. כי זה ארוך מאד. === כ"ב תמוז תשע"ח, 05 יולי 2018 לכבוד משרד הבריאות הרבנות הראשית לישראל הנדון: הצעה בעניין איסור אכילת חמץ בבתי חולים בשנה האחרונה עלתה מחדש סוגיית אכיפת הכנסת חמץ אל תוך בתי חולים. מצד אחד עומד הרצון לקיים מדינה יהודית אשר מוסדותיה הציבוריים שומרים על צביון יהודי ומאפשרים לכל אדם לאכול בהם גם בזמן הפסח, ולכבד את רגשותיו. בבתי חולים המציאות ההלכתית מורכבת משום שכלי האוכל מוגשים לחדרי החולים, לשם מגיעים כלל אזרחי ישראל, גם אלה שאינם מודעים כלל להלכות פסח או שאינם שומרים כשרות וכמובן גם כאלו שאינם יהודים. לכאורה, יש הטוענים שבעיה זו מחייבת מניעה מוחלטת של כל כניסת חמץ לשטח בית החולים, כפי שקבעה הרבנות הראשית בנהליה (בנספח) שיש להורות לשומרים למנוע הכנסת חמץ. בפועל, הנחיות הרבנות כוונו לכך שלא תתאפשר כניסה של מזון כלשהו לבית חולים במהלך ההכנות לחג ובחג עצמו. מאידך עומדת זכותו הדמוקרטית של אדם לעשות כרצונו ואילו חיפוש בתיקיו אחר חמץ, עלול לפגוע בזכויותיו. יתרה מכך, אנו מאמינים כי הליך של בדיקות חמץ בכניסה לשטח בית החולים עלול להביא למצב של השנאת היהדות והלכות הפסח. לאור כל זאת, תוך התייעצות עם מורי הלכה ועם אנשים הפועלים בתוך בתי חולים ומכירים מקרוב את המציאות, אנו מציעים הצעה הבנויה על הנחת היסוד שמוסדות הציבור במדינת ישראל צריכים להיות כשרים לפסח ומאפשרים לכל אדם לאכול בהם, מבלי לפגוע בפרטיותם של מי שאינם מעוניינים באכילת אוכל כשר לפסח. עיקרי ההצעה: 1. חדרי האוכל, מטבחים, מסעדות וקפיטריות בשטחי בתי החולים יהיו כשרים לפסח. 2. לא תבוצע כל בדיקה שמטרתה חיפוש מזון בכליהם של באי בתי החולים, לקראת ובמהלך החג. 3. כל אדם שמכניס אוכל מחוץ לבית החולים יקפיד שלא לערבב אותו בשום אופן עם כליו של בית החולים. יתלו שלטים המבקשים זאת מהציבור. 4. ראוי לציין כי האוכל המוגש לחדרי החולים הינו כשר לפסח ואין לחשוש לכלים שמא נתערב בהם חמץ (מצ"ב פסיקה הלכתית בנושא). בתי החולים יאפשרו למי שמחמיר, שיקבל את ארוחתו בכלים חד פעמיים. 5. נאמני תורה ועבודה וישראל חופשית קוראים להנהלות בתי החולים, הרבנים בבתי החולים, הצוותים המאושפזים ומשפחותיהם לנהוג בכבוד אלו באלו ולייצר פתרונות מקומיים המותאמים לאופי האוכלוסיות השונות ולאווירה הנדרשת בבתי החולים, המהווים את אחת מנקודות המפגש הרגישות ביותר של החברה הישראלית כולה. פתרונות אלו נדרשים להיות ישימים בכל בית חולים על פי מה שניתן לקיים בו, תוך שמירה על עקרונות אלו. ישנה אחריות כבדה על כתפי כל המעורבים ליצור מרחב ציבורי משותף, מכבד ומאפשר לכלל אזרחי המדינה, קל וחומר בבתי החולים. אנו מאחלים רפואה שלמה לכלל אזרחי ישראל נאמני תורה ועבודה – ישראל חופשית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה מצוינת. יש רק בעיה אחת: "לנהוג בכבוד אלו באלו" זאת דרישה לא ריאלית. הרי לו היו נוהגים בכבוד אלו באלו לא היה צורך בכל הצרמוניה מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שהכל עניין של רצון טוב ושזהו נושא חברתי דתי שאמור להפתר מתוך רצון טוב ולא בבחינת 'יקוב הדין את ההר'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בבקשה. 2. לא הייתי ער לכך שמהות הפסוק "בל יראה ובל ימצא" - ולפחות ב-בל יראה' - הוא לא ראיית הפיתה, אלא הבעלות על הפיתה קובעת האם הראייה נכנסת לתוקף. זאת אומרת שאם אני ואתה רואים ביחד פיתה והפיתה היא שלך, הרי שרק אתה תחטוף 39 מלקות. לדעתי יש בישראל ציבור מסורתי ודתי גדול שלא יודע שלראות פיתה זה בסדר כל עוד היא לא שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק החמץ כפי שהבנתי אותו נותן לכל מנהל בית חולים לקבוע מדיניות באם לאפשר להכניס חמץ בפסח או לא. ---- דודי אמסלם בהופעת הצהרים. https://vt.tiktok.com/ZS8uP6YhH/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דודי אמסלם vs יש עתיד והאשכנזים בהופעה חדשה-'מי יזיז את הגבינה'. קדימון להנאתכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו סתם מישהם, אבל אני סתם מישהו שגם צודק. להרחבה ראה את הסיכום המצוין של השופט הנדל שהביא קוזמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולם צודקים וכולם טועים1, זה עניין של תדירות ותזמון. ____________ 1 חוץ מבנות הזוג שלנו, שתמיד צודקות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |