בתשובה לצפריר כהן, 20/12/22 15:02
פתרון אפשרי 754662
אז זהו שהתמונה טיפה מורכבת יותר. יפעת בן חי שגב מספרת שהיתה שמאל ונרדפה לכן במשרד התקשורת ע"י הימין וכעת היא נרדפת ע"י השמאל בגלל שחזרה בה מעדותה במשטרה.
שלחתי לך בתגובה אחרת הפניה למאמר מ-‏2018 המלמד שהתמונה יכולה להיות שונה. אני לא חושב ששגב משקרת (זה יכול להביא להפללתה בעדות שקר ושיבוש חקירה) וקשה לי להאמין שהיא "שכחה" שערכו לה רענון בפרקליטות לקראת עדותה. היא נשאלה ע"י התובעת יהודית תירוש מספר שאלות מן הסוג של: את אותם דברים שאת (שגב) טוענת שנזכרת לאחר חקירת המשטרה בעזרת עיון במסמכים, מדוע לא העלית ברענון שנערך לך? שגב לא הכחישה שהיה רענון. היא טענה שלא נשאלה על הדברים האלו.
יש כאן עוד סיבוך שנוצר ע"י המפיצים הקבועים של דפי המסרים של חבורת ביבי. הם מבלבלים בכוונה בין 2 קטיגוריות דומות של טענות. יש קטיגוריה של עצורים-נחקרים שהפכו לעדי מדינה או סתם עדי תביעה וכעת מנסים לחזור בהם. הם מספרים על לחצים קשים מאד ותנאים קשים במעצר וכן הלאה (למשל איימו על ניר חפץ לחשוף את פילגשו).
הטענות של בן חי שגב כלל אינן מן הקטיגוריה הזאת היא לא נעצרה. היא רק נחקרה. היא טוענת שחקרו אותה שעות ארוכות, לא אפשרו לה לעיין במסמכים, לא התעניינו במה שיש לה לומר אם לא התאים לקונספציה שלהם, עוותו את דבריה והוציאו אותם מהקשר.
הח'ברה מערבבים בין כל הטענות ומנסים ליצור את הרושם שהכל הוא דבר אחד והוא "קריסה" של התביעה.
פרוטוקול חקירת העדה שאתה עצמך הבאת והמאמר המספר את גרסת בן חי שגב טרום משפט נתניהו,מוכיחים שזו כנראה לא התמונה.
יפעת בן חי שגב, אינה לא שמאל ולא ימין, היא בירוקרטית מן הסוג המעצבן. היא כהנה כראש ועדה לניהול שירותי הכבלים והלווין. הועדה הזו נתבקשה גם לאשר את מיזוג בזק-יס. במהלך הפרשה שגב הסתכסכה עם שר התקשורת איוב קרא, מנכ"ל המשרד אבי ברגר והיועמ"שים. הסכסוך היה על הסמכויות והאמצעים שיתנו לועדה. הנ"ל למשל לא מיהרו לממן יועץ כלכלי שיסביר לועדה על מה היא בעצם מחליטה. כנראה שהגברת צברה מטענים מן התקופה ופתחה ע"פ עדותה "חוסר אימון במערכת". הגברת משום מה החליטה שמשפט רוה"מ הוא ההזדמנות שלה לקבל את יומה בבית המשפט ולאוורר שם את טענותיה נגד גורמים שונים.
היא הסתירה מן המשטרה ומן הפרקליטות כל מיני טענות פחות ויותר קשורים למעשיהם של פילבר ונתניהו במשרד. היא חשפה אותם לפתע בעדותה לפני השופטים בביה"מ.
לכן אני טוען, שיש הסבר אפשרי מאד אחר. בו שגב אינה נגד או בעד ביבי, אלא סוכן עצמאי הפועל מתוך כל מיני מניעים אישיים שלה.
את חוסר העניין של חוקרי המשטרה בטענותיה ואת הטענות שלה אליהם ואל התביעה, אפשר לפרש כחוסר עניין בפרשיות השונות שהגברת רוצה להעלות ושלא מנש קשורות לענייני תיק 4000. אפאחד הרי לא חושב שהשחיתות במשרד התקשורת החלה ביום שפילבר ונתניהו נכנסו לשם.
גם את סירוב השופטים להכריז על בן חי שגב כעדה עויינת. הם לא רוצים שהטלנובלה של משפט נתניהו תפתח סדרות spin-off בעקבות טענותיה של שגב והסכסוכים שלה עם הפרקליטות.
בין כל הדברים המרגיזים בפרשת המשפט הזה, ברצוני לציין כאן שניים. ראשית, אי אפשר שלא לראות בפרשת בן חי שגב עדות לשלומיאליות של התביעה, גם אם אינך חסיד של ביבי. שנית, כאשר שואלים מדוע התהליך המשפטי לוקח כל כך הרבה זמן, נענים בד"כ שהכוונה היא לא להניח אפילו אבן לא הפוכה אחת בדרך לחשיפת האמת. אם זה מה שהצליחה התביעה להעלות בכל הזמן שהיה בידה (להסתבך עם עדה מביכה כמו שגב ולא לגלות שהיא בעצם עויינת), מצבה באמת לא טוב.
האם התהליך באמת ארוך מדי ובהשוואה למה? בהשוואה למשך הזמן שמקבלים נאשמים שאינם רוה"מ בביה"מ וביחס לכך שביה"מ לא השכיל להעמיד את חוות הדעת שלו לפני הבוחר שנאלץ ואולי רצה לשפוט את נצנ' בלי העובדות. היום כולם (ע"ע סמוטריץ) כבר יודעים שמדובר ברוה"מ מושחת המשתמש בחווילות של עשירי ארץ כאילו היו בתי מלון בחינם. ההחלטה הרלוונטית כבר התקבלה. במידה והשופטים ירשיעו את נתנ' והממשלה הנבחרת "תתגבר עליו". מי יצא להגנת פסה"ד בפני "התגברות"? אלו שממילא כבר החליטו שהוא אשם ויושבים באופוזיציה?
אין שיוויון, אין גיוס Ceterum censeo
פתרון אפשרי 754801
להעמיד כמה עובדות על דיוקן ממה שאני זוכר מפרשת "המיזוג" בין בזק ליס, עוד לפני שהתחילו חקירות פליליות בעניין:

ראשית - לקרוא לזה "מיזוג" זו הטעיה. יס היתה מוחזקת ב 49.8% על ידי בזק, ו 50.2% על ידי יורוקום תקשורת (חברה פרטית בשליטת אלוביץ'). העסקה היתה שבזק תקנה את מניות יס שבידי יורוקום תקשורת ותהפוך אותה לחברת בת. מיזוג‏1 בין החברות לא עמד על הפרק בשלב ההוא, ולמעשה מעולם לא יצא לפועל.

שנית- מטרת העסקה לא היתה "לייעל" "לשפר" וכל מיני קשקושים של מנכ"לים. המטרה היתה להעביר מזומנים מקופת בזק, חברה ציבורית שאלוביץ' שלט בה בשרשור ובמינוף, ולכן נהנה רק מחלק קטן מהדיבידנדים שחילקה, ליורוקום, חברה פרטית בבעלותו המלאה של אלוביץ'. במלים פשוטות- הכסף עבר מכיסו של הציבור לכיסו של אלוביץ', והשליטה ביס נותרה של אלוביץ'. לפיכך האינטרס של אלוביץ' היה שעסקה זו תבוצע במחיר גבוה ככל האפשר, והאינטרס של בזק ושל הציבור (השותף של אלוביץ' בבזק) היה שהעסקה תבוצע במחיר נמוך ככל האפשר. אלוביץ' היה זקוק לכסף כדי לעמוד בהחזרי ההלוואות לבנקים שבעזרתן קנה את השליטה בבזק.
המחיר ששילמה בזק בעסקה היה כפול ויותר מזה שהגיעו אליו בהערכות שווי בלתי תלויות.

כשהבסיס לעסקה ברור, גם הפוילע שטיק של אלוביץ' בדרך לאישור העסקה נהיה ברור. העסקה היתה צריכה לעבור שבעה מדורי גיהנום של אישורים-
1. כל עסקה של חברה ציבורית ציבורית עם בעל השליטה שלה צריכה לעמוד בתנאי סעיף 275 א. לחוק החברות‏2:
2. בזק, בהיותה מונופול, צריכה לקבל גם אישור הממונה על ההגבלים העסקיים.
3. בזק חייבת לקבל גם את אישור משרד התקשורת.

את הועדה הבלתי תלויה אלוביץ צלח בעזרת פוילע שטיק של מזכירת החברה לינור יוכלמן. דבר שלא היה ידוע לי באותו הזמן. אותי עניינה ההצבעה של בעלי המניות באסיפת בעלי המניות של בזק. כיוון שהמניות שאלוביץ' מחזיק אינן נספרות בהצבעה זו, הוא היה זקוק לרוב אצל בעלי המניות מהציבור. הייתי משוכנע שקופות הגמל וקרנות הנאמנות שמחזיקות את מניות בזק עבור הציבור יודעות שהמחיר בעסקה מופרז, הן יצביעו נגד, והעסקה תיפול.
אבל בעלי שליטה לא מביאים עסקה כזו לאישור האסיפה הכללית בלי שהם יודעים מראש שיש להם רוב, ואכן אסיפת בעלי המניות אישרה את העסקה. נדהם הלכתי לבדוק כיצד הצביעו הגופים המוסדיים באסיפה. ואכן, כל הקרנות והקופות הישראליות הצביעו נגד, למעט הפניקס, שהיתה בשליטת יצחק תשובה. מנגד, בנקים זרים הצביעו בעד העסקה, ולא היה לי מושג למה. לו הייתי קורא אז את הכתבה הזו אולי הייתי מבין יותר. "המשקיעים הזרים מתבססים על ההמלצות של חברות הייעוץ ISS, המקבילה האמריקאית של אנטרופי, והמקבילה האירופאית PIRC, ששתיהן תומכות בעסקה. שתי חברות הייעוץ לא ביצעו הערכת שווי של yes כמו שעשתה אנטרופי אלא בדקו בעיקר את תהליכי אישור העסקה על ידי דירקטוריון בזק." אהה... תהליכי אישור העסקה על ידי דירקטוריון בזק. אלה אותם תהליכים שהולידו כתבי אישום נגד המעורבים בהם.

מצויד באישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית הגיע אלוביץ' למשרד התקשורת. אלא מאי? שבזק לאורך השנים שמה זין על הדרישות של משרד התקשורת ממנה, וזאת היתה ההזדמנות של משרד התקשורת ללחוץ על בזק לקיים את התחייבויותיה. למשל סיבים אופטיים. מכאן ואילך תיק 4000.

______________
1 מיזוג (merger) הוא כאשר חברה אחת ממזגת לתוכה חברה אחרת- היינו מכניסה אליה את הפעילות שלה, בדרך כלל כחטיבה בתוך החברה הממזגת, ותחת ההנהלה של החברה הממזגת. חברה בת לעומת זאת שומרת על עצמאות של דוחות כספיים ובדרך כלל גם של ההנהלה.
2 לשון החוק:
עסקה עם בעל שליטה
275. (א) עסקה שמתקיים בה האמור בסעיף 270(4) טעונה אישורם של אלה בסדר הזה:

(1) ועדת הביקורת, ובעסקה באשר לתנאי כהונה והעסקה – ועדת התגמול;
(2) הדירקטוריון;
(3) האסיפה הכללית, ובלבד שיתקיים אחד מאלה:
(א) במנין קולות הרוב באסיפה הכללית ייכללו רוב מכלל קולות בעלי המניות שאינם בעלי ענין אישי באישור העסקה, המשתתפים בהצבעה; במנין כלל הקולות של בעלי המניות האמורים לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים;
(ב) סך קולות המתנגדים מקרב בעלי המניות האמורים בפסקת משנה (א) לא עלה על שיעור של שני אחוזים מכלל זכויות ההצבעה בחברה.
פתרון אפשרי 754804
נכון מאד. השתמשתי במושג 'מיזוג' משום שכך תיארו בעלי הדבר את המהלך. למעשה היה מדובר בחיסול מתחרה, כאשר בזק מחזירה לידיה פעילות (טלפונים סלולריים) שניסו להוציא ממנה (כלומר "ממזגים" את המתחרה בחזרה לתוך המונופול). השם הרשמי היה עסקת בזק-יס.
הסיפור של ייעול וקידום התחרות היה בשלב הקודם, כאשר ניסו להוציא את יורוקום שעסקה בשיווק טלפונים ניידים ולהעבירה (לפחות בחלקה) לידי Yes. בזק הצליחה להכשיל את המהלך הזה, כפי שעכבה והכשילה מהלכים אחרים כמו הרפורמה בשוק הסיטונאי של הסלולר.
בגלל הפעולות של בזק, חברת יורוקום הפסידה כסף ומכירתה הפכה להכרח. זה חשוב, מפני שזה חלק מן ה"תעלול" של יפעת בן חי שגב.
אין מחלוקת על כך שפילבר בשליחות נתניהו פעל למען קידום ה"מיזוג". וזה תואם את העדות שלה במשטרה. שגב הפתיעה את התביעה, כאשר בעדותה לפני השופטים, הוסיפה וסיפרה שהדרג המקצועי במשרד התקשורת (המנכ"ל אבי ברגר והסמנכ"ל הרן לבאות), לא התנגדו ל"מיזוג" עוד לפני שפילבר הגיע למשרד. זה בעצם מרוקן את עדותה הקודמת (במשטרה) מתוכן. כאשר נשאלה העדה מדוע לא הזכירה זאת, למשל, ברענון שערכה לה הפרקליטות לפני העדות במשפט, היא השיבה שלא נשאלה על כך.
גם זו הטעייה מצד העדה. נכון שברגר ולבאות לא בטאו התנגדות עקבית ונחושה לעסקה עצמה אלא תלו אותה בדרישות שונות מבזק (כפי שנרשם במייל של לבאות: "בפגישה שהתקיימה ב-‏19 במרץ 2015 (לפני פיטורי ברגר), שבה השתתפו המנכ"ל וגורמים נוספים, הובהר כי המשרד לא רואה מניעה באישור המיזוג, אך שוקל האם יש צורך להתנות את המיזוג בתנאים נוספים"). עיקר הפעילות והלוביזם של פילבר היתה הסרת כל החסמים וההתניות האלו מדרך העסקה. במילים אחרות פילבר ונתניהו דאגו שהכסף יעבור לכיסו של אלויץ, מבלי שבזק תאלץ לעשות כל מיני דברים שהיו מצמצמים את רווחיה, אבל מקדמים את היעילות והתחרות במשק התקשורת.
אגב, אני רוצה לחזור שוב על עניין מסויים. חבורת נתנ' מציפים אותנו בטענות על נלחצים שהופעלו על עדי התביעה. אין לנו את הכלים לבדוק את כל הטענות לגבי כל עדי התביעה, אבל לפחות חלק מן הטענות הן עורבא פרח גמור. הטענות של בן חי שגב כלל אינן מסוג הטענות של עדי המדינה. בן חי שגב אינה מואשמת בשום דבר, היא לא נעצרה ולא הוזהרה, אלא פשוט הוזמנה לחקירה במשטרה. היא טענה שעוותו את עדותה בכיוון מסויים, לא אפשרו לה לעיין במסמכים ולא התעניינו במה שרצתה להגיד (מה שכלל לא מפתיע בהתחשב בכך ששגב חשבה שמשפט נתנ' הוא ההזדמנות שלה לאוורר כל מיני סכסוכים שהיו לה עם אנשי המשרד בעבר). ואז מגיע השוס: ליוו אותה בדרך לשירותים. אז מה? היא לא היתה עצורה ויכלה ללכת לאן שרצתה. גם במקום העבודה שלי, לא נותנים לאורחים להסתובב במפעל ללא ליווי. עד תביעה אחר שסגר עסקת טיעון עם התביעה (שרן) טען שסגרו לאימו את חשבון הבנק. אם המשטרה בקשה וקבלה אישור שופט לחסום את חשבון האם, מה פסול בכך? מתקבל כאן רושם ברור של הבאת טענות מן היקב ומן הגורן, שאת ערכן נוכל לדעת רק ע"פ פסיקת השופטים.
אין שיוויון, אין גיוס Ceterum censeo.
פתרון אפשרי 754808
זו הייתה טובה נפרדת שבזק רצתה: האפשרות להתמזג עם פלאפון, יס ובזק בינלאומי.
פתרון אפשרי 754809
אני לא עוקב אחרי המשפט.

את הכסף שאלוביץ' משך מהציבור כבר אף אחד לא יחזיר.
גם את השנים שחלפו בלי שקיבלנו את הסיבים האופטיים לבתינו לא יחזירו לנו.

מה שנשאר זה ''הוא אמר, היא אמרה'' שילווה אותנו עד שהסוס ימות, או עד שהפריץ ימות, או עד שהסוס ילמד לשיר.
פתרון אפשרי 754812
אגב לפי מה שכותבים בעין השביעית, נראה שלפחות בשלבים מסוימים בחקירה החוקרים כן התייחסו לבן־חי־שגב כחשודה, או כמעט חשודה, בשל העזרה הרבה שהיא הגישה לפילבר.
פתרון אפשרי 754814
OK, אבל עדיין אין זה מתקבל על הדעת שיכלו להפעיל עליה את אותו סוג של לחצים ואיומים שאפשר להפעיל על אדם שנחשד בפלילים ואף נעצר. אילו היה נוצר הצורך לאיים עליה במיני איומים כאלו, מן הסתם המשטרה והפרקליטות לא היו נופלים בפח של העדה הזאת ולא מעלים אותה להעיד.
די ברור שהחוקרים ניסו לכוון אותה לנאראטיב שלהם וסירבו ליסטות למיני הטענות שהיו לד"ר יפעת בן חי שגב כלפי היועמ"שים של משרד התקשורת מימי גלעד ארדן. להציג זאת כאיומים בלתי לגיטימיים על עד, זה פשוט חסר בסיס.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים