בתשובה לעומר, 04/03/23 11:27
במקום דקת דומיה 757242
ההיסטוריה היא תוצאה של רצף של רגעים בעלי משמעות. הרגע בו נשות המחאה קראו מול מצלמות הטלביזיה "המדינה בוערת ושרה מסתפרת" עשוי להתגלות כאחד מרגעים אלו, בדיוק כמו העוגות של מארי אנטואנט.
לכבוד המפגינים, טרחתי ומצאתי בספר קאראנטין של ולאדימיר מקסימוב את הקטע בו מספר הכומר הארמני, האב טיגראן, את גלגולו של פרח-כמורה צנוע. מסכם הכומר: "אין זאת כי לא די לאנושות בנסיונו המר של עם אחד. ירשום על-כן כל אדם בצופן הנפשי שלו את זכר נפילתו כעבד, כדי ששוב לא יתפתה לעולם ויצווה זהירות לבאים אחריו".

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים