בתשובה לשוקי שמאל, 13/03/23 11:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"התאור של ישראל הראשונה כמקפחת ומעוולת הוא ביסודו שקרי" - אני מסכים. לא שלא היה שום קיפוח, ולא שהיה חסר יחס מתנשא לעולים מארצות נחשלות, אבל בסך הכל הושקעו אמצעים רבים מאד בנסיון לקדם את האוכלוסיות האלה, למיטב ידיעתי הרבה יותר ממה שהושקע במהגרים ארצות אחרות. הבעיה היא שכשאתה אומר משהו כזה אתה צריך להסביר איך אחרי עשרות שנים עדיין יש פערים כלכליים ותרבותיים גדולים בין עולי המזרח לאשכנזים. לא רק בית המשפט העליון, גם האקדמיה למדעים, למשל, לא מוצפת בשמות שמעידים על מוצא מזרחי, את הטענות לגבי 8200 ותלפיות כולנו מכירים, ואני לא חושב שמישהו מעוניין לנענע את קן הצרעות הזה, כך שנוח לכל להאשים את אי שוויון ההזדמנויות. מה יקרה אם ביום מן הימים ידידתנו הבינה המלאכותית תמלמל משהו בקשר להשפעת המוצא על מצב השחורים בארה"ב, גם אחרי תיקונים עבור כל המשתנים הסביבתיים? מן הסתם יעשו לה מה שעושים בפלורידה לתנין שטורף בני אדם: ישמידו אותה ואת זכרה, ודי לפחימה. Richard J. Herrnstein ו- Charles Murray, בעלי ה "The bell curve" לא זכו להרבה נחת, ודומה שהתגובות הקשות שיתקו את המחקר בתחום, כולל כמובן בארץ הקודש. יש נושאים שהם טאבו גם אם הבורות לגביהם גובה מחיר לא מבוטל. כל העסק הזה טעון בהרבה רגשות, ולפני שמאשימים אותי בגזענות (אולי במידה מסויימת של צדק; סביר שאינני אלא נוף ארץ מולדתי האשכנזית עם קצת תיקונים קוסמטיים), אני רוצה להבהיר שבזאת אינני טוען שיש בהכרח הסבר גנטי לשונות בין קבוצות אוכלוסייה, אלא רק שהאפשרות הזאת קיימת. למותר לציין שגם אם יש שוני כזה, אי אפשר, ואסור, להסיק ממנו לגבי אדם ספציפי. אבל מזווית סוציאלית/אנתרופולוגית/דמוגרפית הטרה אינקוגניטה הזאת מהווה בעיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה ויכוח ישן בינינו. אני לא מסכים בכמה רמות. ההבדלים שהזכרת קיימים אבל גם הם מועצמים ומוגזמים ללא בסיס. למשל להגיד ש-8200 זו יחידה אשכנזית זו שטות מוחלטת שיכול לטעון רק מי שאינו מכיר את היחידה. ההבדלים יסודם בתופעה החברתית הבסיסית שאנשים מעדיפים את בני משפחתם ומקורביהם על פני אנשים רחוקים יותר. נפוטיזם ופרוטקציוניזם הן תופעות אנושיות. יהיה קשה להסביר זאת למי שנפגע מהן, אבל להפוך אותן לפשע ולחטא שאין לו כפרה, זה פשוט איוולת. בסה"כ ישראל הראשונה הקריבה למען שילוב הנידחים אל תוכה, הרבה יותר מרוב החברות הקיימות ומי שלא יכול לסלוח לה את העובדה שהורים אוהבים את ילדיהם יותר מילדים אחרים, מוטב לו שיפשפש בנפשו שלו. גם לא הייתי הולך לכל מיני הסברים של גנטיקה ואויגניקה. אם תבחן את הכנסת בישראל, תבחין מיד שיתרונות גנטיים לא מבטיחים הצלחה בחיים עצמם. נדיר לשמוע אנשים מצליחים זוקפים את הצלחתם לגנטיקה. צא וחשוב איזו השפעה יש לעוד 5% במבחן ה-IQ לעומת ההשפעה שיש למספר הנפשות במשפחה הגרעינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נפוטיזם ופרוטקציוניזם הן תופעות אנושיות" - ללא ספק. האם הן מסבירות הכל? ייתכן, אבל לא בהכרח. "יתרונות גנטיים לא מבטיחים הצלחה בחיים עצמם" - כמובן. אבל האם יש מתאם בין שני אלה? אני אתפלא מאד אם לא. הרכב הכנסת לא מלמד כלום, ויש סיכוי טוב שאם הרכב האקדמיה המדעית היה נקבע בבחירות, שר הסייבר לשעבר היה עומד בראשה. מספר הנפשות המשפחה היה הנימוק המקובל כשהייתי ילד. עכש"י הפער בפרמטר הזה השתנה ואולי נסגר לגמרי מאז, בעוד הפערים הסוציו-אקונומיים השתנו במידה פחותה בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפוטיזם זה עניין תרבותי בעיקר. התלמוד הבבלי שואל 'מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת מתלמידי חכמים מבניהן' 1. מבין התשובות ; 'שלא יאמרו תורה ירושה היא להם' ; 'כדי שלא יתגדרו על הציבור'. ואם נניח זאת בהקשר ההיסטורי - ההנהגה הבבלית היהודית היא צרתה 2 של ההנהגה היהודית בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. בעוד בארץ ישראל נפוטיזם והליך בחירה 'תקין' חיו בשלווה ובשלום, הרי שבבבל אין אפילו מקרה אחד שבו ראש ישיבה העביר את תפקידו לבנו בירושה.3,4 ----- 1 נדרים פ"א 2 'מה אני בשעיר' : 'הרי צרתך בבבל' 3 מחקר מעניין של Shaye J.D. Cohen שערך השוואה בין בתי הספר באתונה במאות הראשונות לספירה לבין הישיבות בארץ ישראל. נותחו ההשוואות סביב צוואותיהם של אפלטון, אריסטו, תאופרסטוס, סרטו, ליקו ושל אפיקורס מול צוואתו של רבי יהודה הנשיא. והצדדים השווים בין כל הצוואות הן: דאגה לאלמנה, דאגה להסדרי הקבורה, דאגה לסדרי ההספד. בעניין צוואות: אצל סטרטו ואפיקורוס ובמרומז גם תאופרסטוס - החכם ממנה את יורשו מבין חכמי בית הספר. אצל ליקו ההכרעה נשארת להנהגה. לבסוף שתי שיטות נהגו באקדמיה היוונית. 1) בחירה על ידי המורים והתלמידים 2) מינוי על סמך צוואה. המקבילה בבבל לקהילה היהודית, הייתה הקהילה הנוצרית שגם היא דחתה כל סוג נפוטיזם. 4 שבט ומחוקק - על דפוסי מנהיגות חדשים בתקופת התלמוד, ישעיהו גפני. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |