 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא סובל את גלמן, ולא סובל קווארקים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שלום עושים עם אויבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אויבים? הקווארקים, למרות זעירותם, דוקא מפגינים תכונות טובות יותר מחלק מבני האדם. ראשית, הם מאד חברותיים - אף פעם לא תמצא אחד מהם לבד, תמיד מסתובבים לפחות בזוגות1. זאת ועוד - גם כשהם ביחד בחדר, הם משקיעים את רוב רובה של האנרגיה שלהם באינטראקציות עם האחרים. כמו כן, הם גמישים בדעותיהם - אפילו אינטראקציה חלשה יכולה לגרום להם לשנות את טעמם. הם דוגלים בחופש - גם אם הוא אסימפטוטי. ולבסוף - הם אפילו ממש woke - הם מקפידים להיות color neutral בכל כינוס קבוצתי. כל כך הרבה מעלות גלומות בחלקיקים כה קטנים! 1 אפילו יותר ממעדני דני, למי שזוכר את הבדיחה הנושנה של דודו טופז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 נזכרתי בה לפני כמה ימים כשניסיתי לפרק רביעיה של "שמנת בטעם של פעם" מתוצרת תנובה למרכיביה. בסוף אכלתי את זאת שהמיכל שלה התפרק כמעט לחלוטין. לזכותה (תנובה/השמנת) יאמר ששמנת פחות מלכלכת מדני ושהיא פחות נוזלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לחובתה יש לאמר שהיא הרבה פחות טעימה. ואם כבר - האם זה המקום לסקר לגבי שתי אסכולות אכילת הדני? האסכולה שמערבבת קודם למרקם חלק או זו שאוכלת קודם בתצורה המקורית דמוית-הג'לי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסוגל לאכול דני או כל מעדן דמוי פודינג אחר (עוד מימי הקרמלי של שנות ה-70 וכולל מילקי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הפתרון עבורך הוא בשאלה - בטרם פותחים את הדני, מנערים אותו נער היטב במשך כדקה. אז, כשפותחים אותו, המרקם שלו לא פודינגי, אלא קרמי. (ניתן להשיג אותו אפקט על ידי ערבוב ממושך, אבל יותר נוטה ללכלך. עם זאת, בתור ילד זו היתה פעולה מאלפת, כי זכורני שתהיתי ואף ניסיתי לערבב בכיוון הפוך כדי להחזיר את המרקם הפודינגי, וזה כמובן לא צלח. שיעור מספר 1 באנטרופיה לקטנטנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להציע ללכת קודם על הדיון היותר קלאסי, עם יותר אסכוליזציה ורגשות עזים: סדר אכילת הקרמבו. אבל אז ניחשתי שזה כבר נידון באייל, ומצאתי את תגובה 249995 - לא סקר אבל יותר טוב מסקר. לא נצליח להתעלות על זה כבר, עדיף לשתוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות הפתיל אליו שלחת אותנו: מה מברך מי שהתקינו לו מנעול לסתות (6,4,4)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחפש וריאציות על ''שהכל נהיה בדברו'' או ''בורא מיני מזונות'', ולא מוצא. (אבל נגד רצוני בא לי משחק מילים דבילי במיוחד, מה מברכים על אסקרגו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בורא פרי הים? בורא מיני חלזונות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשני כמובן. (האסקרגו שאוכלים זה חלזונות יבשה, אז אם כבר בורא פרי האדמה. אבל כן, יש משהו קצת מצחיק באפשרות לברך על שרימפס וקלמארי ''בורא פרי הים''.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת האטימולגיה של האוכל. ש: עגבנייה היא פרי או ירק? ת: לבוטנאי זה פרי; לרובנו, זה ירק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותות שדה [ויקיפדיה] הוא לא זה ולא זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי כמובן שבעוד ש''פרי'' הוא מונח מוגדר היטב בבוטניקה, ''ירק'' הוא לא מונח בבוטניקה, ומה שאנחנו קוראים ''ירקות'' הוא לבוטנאים מגוון רחב של חלקים בצמח. תמיד נטפלים לעגבניה, אבל יש עוד שלל ירקות שהם פרי (חציל, פלפל, מלפפון, במיה, שעועית ירוקה, וקרוביהם). השאלה המעניינת שעולה מתגובתך היא אם חוץ מתות שדה יש עוד פירות (עממי) שבוטנית הם לא פרי. אני אופתע אם אין, אבל לא קופץ לי אף אחד לראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תירס? אבטיח? אולי, אני לא מבטיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבטיח - אני די בטוח שהוא פרי בוטנית. תירס - אכן לא פרי, אני מניח ששיבולת, אבל גם עממית הוא לא נחשב לפרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשחשבתי על שאלתך פתאום הבנתי שבעצם, אין כל כך הרבה פירות בכלל. בטח אחרי ששמתי את כל פירות ההדר באותה מגירה מנטלית, נשארו די מעט מועמדים אחרים. ירקות יש הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרי הבטן. (זאת היתה פינת המטאפורה היומית, והפרחים ל-D9). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק אעיר כאן שבעקבות תגובתך התוודעתי לכך שגליונות של "לשוננו לעם" זמינים ברשת באדיבותה של האקדמיה ללשון. הידד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בורא מינִי מזונות (מאותגרי ראיה: שימו לב לניקוד של הנו"ן). מי שבדק את התמונה גילה שהמתקן מאפשר מרווח שיניים ברוחב של עד שני מילימטר (מאד תמוה - אפילו קשית שתיה לא עוברת שם. הם אוכלים נייר?). אפילו אני מתחיל להבין למה האמריקאים נוהגים להתנצל על חוכמות כאלה. האם אין בהן משום פרישת זנב טווס, בבחינת "הה, הה, תראו כמה אני פיקח"? אני לא יכול לבטל את האפשרות הזאת, אבל, what the hell, אותי זה משעשע, ואם הקשה מורט עוד שערה מראשו המקריח זה מחיר ש*אני* מוכן לשלם. לאיזון המצב עלי להודות שאני ממש חלש בפתרון החידות של אחרים, ואפילו את הוספת חבורת הסיבובים לכותרת לא הבנתי; פיקח כמו החתולה שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, הביזיון הוא שלי, התכוונתי ל SU(3), שקשורה למודל הקווארקי של גל-מאן. (וזה בערך כל מה שאני יודע על בנידון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כמה שנים שלא ראיתי או אכלתי דני, ואתמול כשהתוודענו מחדש נזכרתי במאמץ שעשיתי עם כל דני בתור ילד. אני חובב מעורבב אבל חושב שיחס הקצפת לשוקולד (אם יש בפודינג שוקולד בכלל) לא מתאים, אז כל מעדן היה אתגר של דיג קרח - קודם להוציא כמה שאפשר מהשוקולד דרך חור קטן בקצפת, ואז לערבב לבלילה בהירה נפלאה שנגמרת במחי כפית (או שלוש). (וסליחה אם אל הסקר הוזמנו רק אושיות אייליות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי, זה בכלל לא דני אלא מילקי, בושה לי. ועכשיו מציפים אותי זכרונות מעבר הפאזה הזה מג'לי לפודינג בדני (לחלוטין ערבוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויש, לערבב קצפת ושוקולד זה ממש מגעיל. לדעתי. אם כבר אז לחוד, אבל לא הייתי מחובבי המילקי ממילא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המהנדסים של תנובה עמלו קשה לשחזר את אפקט האריזה הישן. רצית טעם של פעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בדיוק עונה על ההגדרה של ''טעם'', אבל זה בהחלט חלק מהחוויה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |