בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 22/12/23 6:16
מורכבות של שנות השבעים אחרי שנות השבעים 765271
לגבי הפינה לשיפוטנו:
א. גם למתי כספי יש, כידוע, שיר באותו שם.
ב. שני השירים חולקי-השם הדגישו אצלי עוד יתרון כספיתי מוחץ - השירה עצמה. אצל עידו שדה, לפחות בשיר הזה, היא החלק החלש לטעמי. הקול שלו לא מעניין, נשמע משועמם וקצת משעמם. נמוך, אבל שטוח. לגבי הדיוק המוזיקלי אשאיר לאחרים לומר.
אצל כספי, אולי מיותר לציין כאן, השירה נהדרת. צלולה, מדויקת, עם אופי ועומק ונופך משל עצמה מעל הוירטואוזיות של הלחן והנגינה.

(ולגבי הזמרת הוירטואוזית - לא חיבבתי לא אז ולא היום את נורית גלרון. אבל מבצעת אחרת של שיר של כספי שהוזכר כאן - 'ילד אסור ילד מותר' אני ממש לא סובל. עוד משירי האייטיז שלה, אבל כשעם השנים גם נחשפתי יותר לאישיותה הטלויזיונית, זה אפילו התחזק. כמעט לרמת הקרינג'. אני לא מסוגל להאמין לשום דבר שהיא מבצעת, הכל נשמע לי כמו הצגה שאין מאחוריה כלום).
מורכבות של שנות השבעים אחרי שנות השבעים 765293
כן, יובל כתב ואני מסכים, הקול של שדה... דורש הסתגלות, וגם אחריה הוא נקודת תורפה. בנוגע לכספי, זה פשוט לא הוגן שהוא גם קיבל קול יפה כזה.

(החיסרון היחיד שלו כמבצע הוא חוסר מוחלט של הבעה בפנים. אפילו זה, בהסתכלות מסוימת, לטובתו: זה רק מדגיש את ההבעה בקול שלו. וכשהוא מספר בדיחות זה עושה אותן יותר מצחיקות.)
מורכבות של שנות השבעים אחרי שנות השבעים 765307
(טוב, זה כמו לומר שהחסרון של סלאש כגיטריסט זה שלא רואים לו את הפנים, או שקרמר מתפרץ לדלתות. זה לא חסרון, זה סמל מסחרי.)
ולגבי הקול - אני חושב שזה מעבר לקול יפה כשלעצמו (בכל זאת, הוא לא אלביס פרסלי ולא אריתה פרנקלין. גם לא אריק איינשטיין), אלא המוזיקליות ומה שהוא עושה איתו.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים