בתשובה לדב אנשלוביץ, 20/09/00 22:58
זורע מוות יקצרנו 9808
הוויכוח שהתעורר הזכיר לי את הפתגם העתיק שבכותרת ואגדה/משל של ביאליק:

********** שלשלת הדמים *********

ויהי היום ויבוא השלדג ויצעק אל המלך שלמה לאמור:
- אהה, אדוני ומלכי! הלא אתה הוא אשר בישרת שלום ואמת בימיך לכל שוכני הארץ. האם לא צווית את השלום גם בין החיה ובין החיה?
ויאמר המלך:
- ומי הפרו?
ויען השלדג ויאמר:
- ירד ירדתי המימה לצוד ציד, ואפקיד את גורי ביד החולדה, ותקם עליהם ותשמידם. ועתה דמי ילדיי הנקיים צועקים אלי: מוות לרוצחת!
וישלח המלך להביא את החולדה לפניו ויחקרנה:
- האת רצחת את ילדי השלדג?
ותאמר החולדה:
- אנוכי, אדוני המלך. ואולם חי המלך, אם בזדון ואם בצדיה. כי שמע שמעתי את הנקר בהרעם מקורו בקול התוף, כמזעיק למלחמה, ויהי בחופזי אל המערכה, וארמוס בלי צדיה את הילדים.
ויקרא המלך לנקר וישאלהו:
- האתה החרדת לקרב ברעם תוף?
ויען הנקר:
- אנוכי, אדוני המלך. ואולם מראותי את העקרב משחיז פגיונו עשיתי זאת.
ויקרא המלך לעקרב וישאלהו:
- למה השחזת פגיונך?
ויען העקרב:
- כי ראיתי את השלחופה ]שם ארכאי לצב[ מורקת שריונה.
והשלחופה הנשאלת הצטדקה ותאמר:
- כי ראיתי את הסרטן לוטש חניתו.
והסרטן השיב:
- כי ראיתי את הסרטתן מנופף כידונו.
והמלך ציווה להביא את הסרטתן ויוכיחהו:
- למה הניפות את כידונך?
ויען הסרטתן ויאמר:
- כי ראיתי את השלדג יורד המימה לטרוף את ילדיי.
אז ישעה המלך אל השלדג ויאמר:
- נקיה החולדה מעוון. דם ילדיך בראשך. זורע מוות יקצרנו.

**********************

דוב,

התלבטתי אם לכתוב את הדברים הבאים, שכן אתה מותקף משמאל ומשמאל ללא הרף, וכל תגובה שלך אך מכפילה את ההתקפות ואין לזה סוף, ומתי תבוא מנוחה לייגע? ולכן אשתדל לפחות למתן את תגובתי.

א. האלמונימים האשימוך בגזענות ומהכרותי את כתיבתך אני סבור שהפריזו. עם זאת, אחד מהם התייחס לחוסר הרגישות שלך, והייתי מוסיף של כל הימין הישראלי, לסבלם של הפלסטינים, ויש ממש בדבריו בנקודה זו. אתה מרבה להציג טיעונים רציונליים כדי לגונן על עמדותיך, ולכאורה אליהם בלבד צריך להתייחס, אבל למען האמת הניתוק הזה בין השכל לרגש אינו לגמרי אפשרי. אצטט בעניין זה אמירה של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין החביבה עלי:
Being convinced is an emotional condition, even if reason leads us to it.
(להיות משוכנע זהו מצב ריגשי, גם אם ההגיון הובילנו אליו).
ולדעתי יש מידה רבה של אמת גם בכיוון ההפוך: ההגיון הצרוף ביותר לא יצליח להבקיע עמדה רגשית מבוצרת.

ב. אני עומד להיטפל למשפט "כמעט תמים", ובמידה רבה אגבי, בסנגוריה שלך על עמדתך בסוגיית קיצו של גולדשטיין. אתה כותב שם כך:
"גם מבחינת התועלת לעמדה הימנית הוא גרם רק נזק, ממש כמו רצח רבין, ולכן כימני אין לי שום סיבה לתת לו אפילו נקודת זכות אחת".

דוב, האינך מבין שהתנסחות מעין זו מזמינה מיד את השאלה הרטורית הבאה: ולו מעשהו היה מביא תועלת לעמדה הימנית, האמנם, אתה דוב, היית במקרה כזה מעניק לו נקודות זכות כלשהן?

בברכה,

ג. שמעון
זורע מוות יקצרנו 9812
אני חושב שהודעתי זו תהיה האחרונה בנושא זה, ויסלחו לי LG ואחרים שאולי לא עניתי להם. הנושא שאותו העליתי היה היגיון אוסלו לנוכח המציאות המדינית היום. חילופי הדברים התפתחו לכל מיני נושאים אחרים. פתאום אני מוצא את עצמי דן בשאלה: "האם לדב אנשלוביץ' יש נטיות גזעניות ?" או בדיון על אירוע מותו של גולדשטיין שאותו די מיציתי בזמנו, ונותר לי עכשיו רק לחזור על טענותיי ההם. פתאום הכל נראה לי חסר תכלית ובלתי מתמקד בעיקר, ולכן לא אוסיף דברים אחרי הודעתי זו אלא אם כן אקרא משהו ממש בלתי צפוי.
תחילה אענה על א'.
אמנם אמרתי שלא אתייחס לדברי האלמוני, אך איני יכול לענות לך מבלי לעשות זאת לפחות בחלק זה של דבריו שאתה העלית. נתחיל מזה שנבדוק מה בדיוק הוא אמר בנושא זה. הניסוח שלך: "הוא התייחס לחוסר הרגישות שלי לסבלם של הפלשתינים" לוקה בחסר. מה זאת אומרת "התייחס" ? איך הוא "התייחס" ? הוא הביא נקודה זו כהוכחה לכך שאני גזעני.
חוסר רגישות לסבל הזולת יהיה מי שיהיה הוא תכונה רעה, ואני מקווה שאיני לוקה בה. בכל הפתרונות, בכל ראייתי את העתיד בצורה שבה הייתי רוצה, הייתי שואף למצב שבו הפרט הפלשתיני לא ייפגע חומרית, אם כי יפגעו (בגלל התנגשות אינטרסים) שאיפותיו הלאומיות. יתרה מזאת, אני חושב שמנקודת ראות של רווחת הפרט הפלשתיני דווקא הדרך המנוגדת תוביל למצב רע יותר. עדיין לא יצא לי לדבר על כך בפורום, ואולי אעשה זאת פעם.
אבל גם אם ההנחה (שאני כאמור כופר בה) שאיני רגיש לסבל הפלשתינים נכונה, אין לכך שום קשר לגזענות. גזענות פרושה יחס מתנשא וזלזול בבני הגזע האחר, חשיבה שהם נחותים מאחרים (כמו מה שמשתמע מהציטטה שהבאתי מדבריו של רבין) . אם כדי להיטיב את מצבך אתה פוגע בבני גזע אחר, הרי מדובר באמת בחוסר רגישות, באנוכיות וכדומה, תכונות אמנם לא מלבבות. אבל כדי שזה יהיה תוצאה של גזענות המניעים צריכים להיות אחרים. אולי הדוגמה הכי קלאסית לגזענות היא יחס הנאצים ליהודים. האם יהיה נכון לומר שהנאצים לא היו רגישים לסבל היהודים ? הרי זו בדיחה. הם דאגו לכך שיהיה סבל כזה מטעמים אידיאולוגיים, לא מתוך אנוכיות ורצון לשפר את מצבם הם.

ולחלק ב'.

אני מתפלא עליך. את השאלה הרטורית שלך אין טעם לשאול כי התשובה נמצאה בגוף דבריי. גיניתי וחזרתי וגיניתי את מעשיו של גולדשטיין, וניסיתי להפריד בין מעשה הרצח שהוא עשה, ובין מעשה הרצח שנעשה בו. (אגב, לא טענתי ואיני טוען שמדובר בדרגת חומרה שווה. לא השוויתי את שני המעשים. יש כל מיני דרגות חומרה לרצח, והטבח שעשה גולדשטיין עומד אולי בראש הסולם הזה.) השוויתי את הרצח שנעשה בו לרצח מחבלי קו שלש מאות ולרצח המחבל ע"י שקולניק. אמרתי שבשלושת המקרים רק שקולניק נענש, והיה ראוי מבחינת החוק והסדר להתייחס באופן שווה גם למבצעי העבירה בשני המקרים האחרים.
אבל עיקר טענותיהם של אלה שהתווכחו אתי היו שמניעי נובעים מהגנה על גולדשטיין והבנתי שהם מאשימים אותי בכך שהגינוי שלי הוא מהשפה ולחוץ. לכן הבאתי גם את הטענה הזאת. נניח שאפשר לחשוד בי שאני "מת" על מעשי רצח של ערבים. אבל לא הגיוני לחשוד בי שאני רוצה לפגוע בקבוצה הפוליטית שאני שייך אליה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים