בתור אחד שיצא מהארון לא מזמן 10071
רציתי להגיד שהכתבה ממצה מאוד, אבל עדיין לא מעבירה בצורה חריפה את התחושות והרגשות של אדם הנמצא בתוך הארון.

האבדון, השחור, הכאב, הפחד, המחשבות ההתאבדותיות.

לא סתם ההורים שלי מברכים על "הלידה מחדש" של הבן שלהם.

תהליך שבדרך כלל עושים עם בן/בת זוג.
ולכן רוב הגייז (אני לא אוהב את המילה הומוסקסואל) נשארים בארון עד גיל מאוחר (לא מוצאים בן זוג אמיתי ששווה לצאת מהארון עבורו - סטוצ'ים יש לרוב).

כן ירבו האתרים והמקומות בהם ניתן יהיה ללמוד ולהבין שגם אנחנו בני אדם, ולא רק איברי מין מחוברים לגוף.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים