התקדמות טכנולוגית ונסיגה איכותית 102
בעבר הלא רחוק, שלושים או ארבעים שנה אחורה, איכות ההקלטות היתה איומה בהשוואה להיום.
לפיכך על הזמר היתה מוטלת החובה לשיר ברור וחזק, מה שיצר דור של זמרים שקולם ערב, וסינן החוצה בעלי קול שאינו עומד בקריטריונים הטכניים שהציבה רמת ההקלטה של אז.

כמו כן, לא היה נפוץ אז הרכב מלווה.
אם תקחו לדוגמה תקליטים של להקות צבאיות מפעם - בתקליטים ישנים יותר מלווה אקורדיון ולעיתים רחוקות פסנתר ("12 טון" הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל). מאוחר יותר נכנסה לאופנה גם הגיטרה, עם השתפרות איכות ההקלטה.
ורק מאוחר אף יותר - הצטרפו כלי הקשה, באס, נוצר מה שמכונה רית'ם סקשן של באס תופים וההרכב המלווה התרחב יחד עם תחכום העיבודים.

ההרכב המופיע של פעם, כאמור, לא כלל גיוון יתר של כלים, ולכן הושם דגש רב על עיבודים קוליים.
כך נוצרה מסורת ענפה למדי של עיבודים קוליים בלהקות הצבאיות (שנתנו את הטון אי אז) וכפי שניתן לראות המגמה הזו גם הכתיבה במידה רבה את דרכה המוסיקלית של כוורת ושל לפחות שניים מיוצריה (דני סנדרסון ויוני רכטר שהם "פריקים" של עיבודים קוליים).

כוורת, עם זאת, הוסיפו את התחכום של העיבוד לכלי הנגינה שהיא שיא של אסתטיקה מוסיקלית ותחכום במונחים של ראשית שנות השבעים.

זה, עם קצת עירפולים, לפי דעתי - ההסבר לירידה באיכות הזמרים לאורך שלושים השנה האחרונות.
הטכנולוגיה עלתה - התמסמסו הקריטריונים שנכפו על הזמרים בדרכם לתהילה, וכל יוצר פופולארי שאינו מזייף בשירה (ונועם רותם, ידידיי, למרות שהוא שר מאד לא יפה - איננו מזייף) יכול למצוא את דרכו אל המיקרופון.

בוא נגיד את זה אחרת - לו יוני רכטר היה מתחיל את דרכו המוסיקלית היום - במקום לתפוס את עמדת המעבד-מלחין, הוא היה מתפרסם בתור זמר.

מוזר? אולי, הגיוני - בטוח.
התקדמות טכנולוגים ונסיגה איכותית 105
יש אמנם קשר מסוים בין עליית איכות ההקלטה לבין שירה (ונגינה), אולם הוא א. מעט עתיק יותר מהמוזכר מעלה, ו- ב. נטול כמעט כל נגיעה למה שהתרחש בארץ. כניסת כלי נגינה להקלטות בארץ לא נבעה מאילוצי טכנולוגיה (ראה מה עשו נערי החוף והחיפושיות באמצעות ארבעה ערוצים בלבד - ולכוורת לא היה הרבה יותר מזה, מן הסתם), אלא בעיקר מהשפעות מחו"ל. הבעייה, כפי שציינתי, הנה בהקפדה. מעבדים טובים (ווקליים ואחרים) לא חסרים גם היום, גם נגנים מצויינים לא - אבל הזמרים או שאינם מקפידים על מוצא פיהם, או שאין להם יכולת שירה אלמנטרית (ע"ע נועם רותם, המזייף בעליצות - כותב שורות אלו מזמין את כל החולק עליו בנושא זה להקשבה משותפת בעזרת מד תדר ופיצה). הירידה באיכות השירה בארץ מורגשת, לדעתי, בעיקר בשנות התשעים, לאו דווקא כתהליך הדרגתי בשלושים השנים האחרונות.
ולנושא העצוב מכולם: לו היה יוני רכטר מתחיל את דרכו המוסיקלית היום, סביר להניח שלא היה מתפרסם כלל. הוא יוצר מוסיקה איכותית מדי.
התנשאות בטח לא מקדמת 113
קצת הגזמנו?

יוני רכטר יוצר מוסיקה שהיא הן נעימה לאוזן והן מתוחכמת מבחינה מוסיקלית, לדעתי בעיקר ברובד ההרמוני.
אני חש שאתה מחזיק עצמך מורם מעם בצורה קיצונית, אנחנו האליטות כותבים לנו פה ב"האייל הקורא" ומגרדים בביצים.
נו באמת - מוסיקה טובה מצליחה.
שווארמה טובה - נמכרת.

פשוט
הגיון פשוט 114
אינני מחזיק מעצמי מורם מעם, אולם יש לי נסיון אישי במגעים עם חברות תקליטים ואנשיהן. יכול הדבר להרגיז ולזעזע, אולם הוא האמת: חברות
התקליטים מחפשות מוסיקה פופולארית נקודה. אין לאיכותה של המוסיקה כל קשר ולו הקלוש ביותר לכך. אנשי חברות התקליטים מדברים היום
במונחים של "איך אני יכול למכור את זה?" - ותו לא. לא מזמן נכחתי בשיחה בין שני אנשי חברת תקליטים מסוימת, שדנו בפרוייקט זה או אחר שהוגש להם להאזנה ולחווי דעה. מסקנתם היתה מיידית ונחרצת: "זה טוב מדי, זה לא ילך ברדיו."
בכך גם מסתיימת האשלייה הנעימה של "מוסיקה טובה מצליחה." עורה קומה, ידידי, הדלק הרדיו והאזין. ספר לי עד שיר חדש אחד עם "רובד הרמוני" (הרמוניה, בשפתם של פשוטי עם כמוני) דומה במורכבותו לכמה מיצירותיו של רכטר. או, לחילופין, ספר לי מתי שמעת בפעם האחרונה רכטר בגלגל"ץ.
העובדות פשוטות, המסקנות עצובות, ואם אין ההגיון ממציא לך תשובה ראויה - סכור פיך.
שני צדדים 119
מחד - אני לא מכחיש שבחברות התקליטים ישנם שיקולים כאלה.
אך לעומת זאת - לפעמים הציבור מוכיח אחרת.
והמוסיקה האחרונה שהיתה מתוחכמת (לאו דווקא במובן ההרמוני, אלא מבחינות אחרות) היתה, אממ... דיסקו מנאייק, האחרון של טיפקס. (לא השיר, האלבום).

עוד שאלות?
ואגב, היום בצהריים ישבתי לי במשרד משמים בקיבוצי הקטן ושמעתי (לא בטוח אם ברדיו אזורי או בגלגל"צ) את "שירים פשוטים" של גרוניך ואת "נגיעה אחת רכה" במרווח זמן של עשרים דקות.

אגב, "סכור פיך" זו הדרך העדינה שלך להגיד - "אין לך מושג על מה אתה מדבר אז סתום את הפה?". אני יודע הרבה על יהירות, ואני גם יודע לזהות אותה כשאני פוגש אותה אצל מישהו אחר.
אז הנה, זיהיתי.
שני צדדים 265
דיסקו מנאייק הוא, אכן, אחלה דיסק. אבל הוא אינו דוגמה טובה לנאורות חברות התקליטים בארץ.

הוא הופק כולו באולפן הפרטי של טיפקס, כנראה ללא התערבות, פיננסית או אומנותית, מחברת התקליטים המפיצה (הד-ארצי) שקבלה מוצר מוגמר.

בנוסף, טיפקס איננה להקה חדשה.
הכל אופנות ממילא 276
למרות שאני בהחלט מסכים עם ניר באבחנתו המקורית, לדעתי אין חוסר ההשקעה המוסיקלית בשירה ענין של חולשה ישראלית, אלא פשוט, כמו תמיד, פיגור אחרי האופנות העולמיות. הרי בתחילת העשור, מאז שנירוונה פרצה את הדרך-לא-דרך הזו, עולם המוסיקה הוצף במוסיקאים חסרי ידע ויכולת, עד שלבסוף האופנה דעכה והלכה לה.
כמעט עשר שנים לאחר מכן, ישראל מדביקה את הפער בעזרתה האדיבה של קרח תשע. אביב גפן נכנס בקטגוריה שונה לפי דעתי, של אמן בעל כישרון שרצה לקבל, בנוסף להערכה מקצועית על כתיבתו המצוינת, גם מכתבי אהבה מילדות בנות שתיים עשרה. נו טוב.
ובנוגע לסוגית הסאונד המביך של המוסיקה הישראלית - בעתיד עוד נראה את שגשוג הסאונדמנים הוירטואוזים שיוציאו יצירות סאונד מופתיות דוגמת ''ארה'', כפי שהאופנה הזו משתלטת על העולם שבחוץ.
ואגב, ניר, עד כמה שאני ראיתי בזמן האחרון (ובלי שום כוונה להכליל), גם בקטגורית הנגינה המוסיקה הישראלית הצעירה לא חזקה במיוחד, מלבד כמובן האמנים אשר כספם בידם להעסיק את סינגולדה וחבריו. למרות שאני אשמח, כמובן, לשמוע שאני טועה בנושא זה.
התקדמות טכנולוגים ונסיגה איכותית 49765
מהאזנה לנועם רותם המוזכר יש לציין עובדה בולטת בשירתו-
בולט מאד שהוא שר בהנאה עצומה,מהבטן והלב,ועם נשמה חופשית באמת-ואם דיוקים טונאלים מפריעים למישהו אז שלא
יאזין.-הרי אחד הדברים שחסרים בארץ הוא רוק משוחרר ללא עכבות.
בברכה
אריאל
אבל בולט מאד גם, למרבה הצער, 50595
כי הוא פשוט *לא יודע לשיר*. בכלל. אפילו לא קצת.
זו לא "שירה חפשית נטולת עכבות". שירה חפשית נטולת עכבות זה פרדי מרקורי, זצ"ל. מדובר כאן בצרחות ובעלגות סתם, ולמרבה הצער, הקהל המקומי התרגל אליהן. תועבה.
אפשר, אגב, ליצור רוק ללא עכבות שהנו גם נטול זיופים. איני יודע מדוע החלטת כי השניים קשורים האחד בשני.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים