 |
|
 |
||
|
||||
 |
המלחמה היא קרב בין רצונות, ומימד התעמולה הוא חלק בלתי נפרד ממנה. והמלחמה המתחוללת כרגע כפי שהיא מוצגת באמצעי התקשורת מוכיחה כביכול שהפלסטינים והחיזבאללה עולים עלינו הישראלים בנחישותם ובכוח רצונם כמה מונים. הנה התקפלנו ביום שישי מהר הבית, וביום שבת מקבר יוסף, "מאיפה עתיד לקפל אותנו ראש הממשלה התבוסתני הזה ברק ביום כיפור?", שואלים אזרחים מודאגים. תחילה ארגיע את המודאגים. שום סכנה פיזית אינה נשקפת לגורלה של המדינה ככלל אלא רק לגורלם של החיילים הפועלים בשטח, ועד כה ידע צה"ל לחסוך בחיי חייליו בתבונה עילאית ונקווה שכך זה ימשיך. עוצמתנו הצבאית עולה לאין שיעור על עוצמתם של הפלסטינים, של החיזבאללה ושל כל מי שיהיה מספיק מטורף לחבור אליהם. אז אם צה"ל כל כך חזק, למה הוא כמעט נחבא אל הכלים, למה הוא לא מפגין את מלוא עוצמתו? למה הוא לא מלמד את הערבים לקח שלא ישכחו? אתייחס כאן רק למרכיב אחד של התשובה. צה"ל הוא צבא מודרני, מערבי, והוא שואב את כוחו במידה רבה מהטכנולוגיה המבוססת על כלכלה מערבית, מכלי נשק אמריקניים משוכללים ויקרים וכו'. אולם אלייה וקוץ בה: הכוח הזה של צבא מערבי אינו יכול להתקיים בלי קשרים טובים, כלכליים ודיפלומטיים, עם מדינות המערב - והמערב תובע מישראל נורמות מסויימות כללי משחק מסויימים. כל עוד ישראל רוצה לקיים את צבאה המשוכלל שומה עליה לא לחרוג מכללי המשחק האלה יותר מדי. במלים אחרות, המימד הדיפלומטי, אינו נופל בחשיבותו מהמימד הצבאי, צבת בצבת עשויה. ההסבר הקצר שבפסקה הקודמת נראה לי ממש טריוויאלי, אלמנטרי, אבל התברר לי מתגובותיהם של קוראים שונים שרבים אינם מבינים זאת - הם תובעים תגובה צבאית קטלנית בלי לתת את דעתם על הצורך בהכשרת הקרקע המדינית לפני שצה"ל יפעיל את מלוא כוחו. אבל אל תדאגו אזרחים מודאגים, אחרי שתוכשר הקרקע צה"ל יפעיל את מלוא כוחו, כי אין ברירה. הפלסטינים אכן המחישו כי עז רצונם, הם כמעט השתכנעו שאין להם דבר להפסיד מלבד אזיקיהם, ואף נדמה להם כי הם עלו על הדרך הנכונה להשתחרר מהעול הישראלי - וזו אשלייה. ובלית ברירה צה"ל יאלץ להמחיש להם שזו אשלייה. והוא יצליח להמחיש להם זאת רק על ידי שבירת רצונם. ולכולנו ברור שזו המטלה העומדת בפנינו, ולכן אין אנו מכנים בימים אלה את הפלסטינים מחבלים או פורעים, אלא קוראים למצב "מלחמה". מטרת המלחמה היא, כאמור, לשבור את רצונו של האויב. ולשבירת הרצון של האויב יש תמיד סמל. חרוטה היטב בזכרוני תמונה מ"אלבום מלחמת סיני": אלפי זוגות נעלים של חיילים מצריים נטושות במדבר - זה היה הסמל האולטימטיבי לכך שנשברה רוחם. מה עתיד להיות הסמל של שבירת רצון הפלסטינים? איני יודע, עוד נראה. לעומת זה אני יודע מה החלום הרטוב של ערפאת: לראות אותנו שותים ממימי ים המלח. הוא כמובן לא יזכה לכך, אבל בכל זאת דבר מה מדאיג אותי - גם אני אזרח מודאג. היום התגלו בחברה הישראלית כמה סממנים המעידים על סכנה אמיתית הנשקפת לנו והיא, פלסטיניזציה של החברה הישראלית בהיבט המנטלי. ישראלים התקנאו בחזיונות של דם ואש ותמרות עשן שמייצרים הפלסטינים ויצאו לרחוב ז'בוטינסקי ברמת גן להפגין באלימות נגד הממשלה התבוסתנית לדעתם, "אם הממשלה לא מטפלת בערבים, אנחנו נטפל", התלהם אחד מהם בטלוויזיה. אחרים, בטבריה, יצאו לשלם לערבים כגמולם וניסו (איני יודע כרגע אם הצליחו) להעלות באש מסגד. ואחרים יצאו לעשות שפטים בפלסטינים ישראלים. אוי לנו אם יתרבו בקרבנו אזרחים המתקנאים באנרכיה הפלסטינית - אוי לנו אם נטמיע בתוכנו את הרוח הברברית הזו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמעון, אני מעוניין להצטרף לקריאתך: 'רק לא מנטליות פלסטינית'. אם כי לשער שמנטליות זו נטועה בעמנו, לצערי, במידה לא ירודה בהרבה משהיא נטועה בפלסטינים. אני מסכים איתך גם בנוגע לשיקולים המדיניים/ביטחוניים. רק טעות אחת. לא נשקפת סכנה למדינת ישראל? חשוב שוב. החזיתות נעות כמו בתיאום נפלא בין זו הפלסטינאית, הישראלית ערבית והלבנונית. דומה כאילו בכל בירה ערבית מאיימים על שלומה של ישראל בימים אלו. אני חושש שלא אהיה קונספירטור מטורף אם אדבר באפשרות רצינית לכניסה למלחמה של אחדות ממדינות האזור נגד ישראל. לוואי והצדק עמך. בברכה, ע. הרטוגזון |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |