הצמיחה כמנטרה 107012
הנחות היסוד שלך טיפסו על המון עצים. אתה מחלק ציונים למשרדי ממשלה ולתקציביהם על פי כמות הצמיחה שהם מציעים. אבל כמה צמיחה מציע תקציב איכות הסביבה? ‏1 וכמה צמיחה מציע תקציב משרד המשפטים, למשל, שאליו לא התייחסת? סתם דוגמה.

עוד משהו שלא הבנתי היה ההשוואה בין תקציבי משרד העבודה ומשרד המדע. למה דווקא שני אלה? האם בהכרח אחד מהם בא על חשבון השני? לי תמיד אמרו שתקציב משרד הביטחון הוא הסעיף המכביד ביותר, שגוזל משאר הסעיפים בתקציב מדינת ישראל.

1 הוא אפילו נוגד צמיחה, בעצם.
הצמיחה כמנטרה 107037
איכות סביבה נוגדת צמיחה? בואי נבנה רכבת תחתית בגוש-דן, רכבת קלה, שיפור בתנועת התחבורה הציבורית הנכנסת, ואיסור על כניסת רכבים פרטיים (למעט של תושבי המקום) לכל האזורים הסואנים, או לפחות איסור כניסה לרכב עם פחות מ-‏4 נוסעים. חלום ירוק, ועם השפעה נהדרת על הצמיחה (פחות בזבוז אנרגיה, פחות בזבוז זמן בפקקים - יותר שעות עבודה, פחות נפגעים בתאונות דרכים, וכו').
הצמיחה כמנטרה 107040
רכבת תחתית/רכבת קלה זה בתחום משרד התחבורה, גם אם זה תורם מאוד בסופו של דבר לסביבה.
מטרת משרד איכות הסביבה היא קידום חוקים סביבתיים (פקדונות על מחזור, קנסות על לכלוך ועוד), אכיפת והתרעה מפני מפגעים סביבתיים וחריגה מתקני זיהום של מפעלים וכן השתתפות בתכנונים ארוכי טווח של תעשיות וכיוצא בזאת.
כעקרון, אם יוצאים מנקודת הנחה שאכיפת תקני זיהום נמוכים יותר מייקרת עלויות של יצור במפעלים, תחנות כח ועוד, הרי שבבירור היא נוגדת צמיחה, דבר שלא אומר כמובן שהיא שלילית - מטרת הצמיחה אינה צמיחה בפני עצמה, אלא שיפור רמת החיים.
מכיוון שאיכות הסביבה משפרת את רמת החיים (וגם שומרת על הטבע, ערך חשוב מאוד בפני עצמו), הרי שפגיעה בצמיחה על חשבון שימור איכות הסביבה מוצדקים כמובן.
הצמיחה כמנטרה 107124
בוא נקים איים מלאכותיים על כל חזית הים התיכון. בוא נשבש את האיזון האקולוגי בסלילת כביש שחוצה את כל מדינת ישראל. בוא נקים מפעלים מזהמי אוויר, בוא נזרים שפכים לנחלים, בוא נוריד גבעות ושטחי חול כדי לבנות עליהם שיכונים. בכל המקרים האלה נפגע באיכות החיים ונקדם צמיחה. פיקוח על התנהלות נכונה של בנייה, תעשייה ותשתית תחבורה במטרה לשמור על איכות הסביבה יעלה כסף ויגביל את התועלת הכספית שבפעולות הללו ‏1.

הטענה שלי היא, שאי אפשר למדוד תקציב של מדינה רק לפי הצמיחה שהוא מאפשר או מעודד. לכותב יש ביקורת על אופן הקצאת המשאבים למשרדי רווחה - טוב ויפה. רק שהנימוק של אותה ביקורת ב"צמיחה/אין צמיחה" רחוק מלהיות מספק. שכן, מדינה אמורה לתת שירותי רווחה לתושביה ‏2, לתחזק תשתיות, להפעיל כוח אדם. דוגמה נוספת, לא מתחום איכות הסביבה: גם תקציב המשטרה ושירות בתי הסוהר אינו "מעודד צמיחה" - אבל לא בפריזמה הזו יש להסתכל עליו.

יש כמה מנועי צמיחה מסורתיים, אבל יש להשתמש בהם בחוכמה ובמינון מסוים, לא באופן אוטומטי. בניית נדל"ן היא אחד המנועים האלה ‏3. ולכן, אם נקצה עכשיו חלק מן התקציב לתמיכה בקבלנים פרטיים, שיבנו נדל"ן במקומות שונים בארץ, ענף הנדל"ן יזכה לפריחה קצרה. מתכננים, עובדים, חומרי גלם, משרדי מכירות, כולם יזכו לפריחה בתוך כך. אבל כיוון שבמצבו של שוק הנדל"ן כיום, הקבלנים מתקשים להיפרד אפילו מהנכסים שברשותם, הפריחה תהיה לא רק קצרה. בטווח הארוך היא תהיה הרסנית - היא תיצור עודפי היצע גבוהים עוד יותר. היא תכניס קבלנים קטנים לחובות שיקשה עליהם לפרוע (כיוון שאין קונים ושוכרים), ותחנוק חברות קטנות רבות, גם בתחומי השירותים הנלווים לבניית נדל"ן (אדריכלות, שיפוצים, מכירות, תיווך...)

מצד שני, אם המדינה תקצה משאבים להלוואות לדיור לאנשים פרטיים, או לסיוע לעסקים קטנים בשכירת נכסים, למשל, ייתכן שהביקוש בשוק הנדל"ן יעלה - והקבלנים יוכלו להשכיר או למכור את הנכסים שברשותם. הנכסים האלה עומדים היום ריקים, או מושכרים במחירי רצפה.

בשני המקרים, הניסיון הוא לעודד צמיחה - במקרה השני, זה נעשה דרך רווחה. אני לא יודעת לומר אם הצעד השני חכם יותר, או ישתלם יותר לטווח הארוך. אבל כפי שראינו, אפשר לתקוף את הבעיה בשלבים שונים של שרשרת הערך בנדל"ן. רק שאחד מהם נחזה להיות רווחה.

ואגב, מדדי צמיחה רבים משתמשים בגורם שחוזה צמיחה, הלא הוא הרכישות הפרטיות שמבצעים תושבי המדינה בענפי צריכה מסוימים (נדמה לי שקוראים לזה "מדד אמון הצרכנים"). לא מזון, אבל כן מכוניות פרטיות, או רהיטים למשל - אם הקף הרכישות הפרטיות של אלה עולה, זה אומר שאנשים מאמינים שיוכלו לשלם אותם, רואים עתיד שמשתרע על חצי-שנה-שנה של החזרת תשלומים, לא חוששים שיפטרו אותם בטווח הזמן הזה, ועוד כהנה. זה מודד, בקצרה, את רמת האופטימיות והאמון של הצרכנים במשק. כמובן שבתקופת מיתון הרמה הזו תהיה נמוכה, אבל אומרים ‏4 שהיא אחת החוליות הראשונות בשרשרת שנוטה להתחזק במקרה של יציאה ממיתון.

1 רק להבהיר, אם הניסוח סרקסטי מדי - אני מתנגדת לכביש חוצה ישראל ולפעולות המזהמות שלעיל.

2 והשאלה "כמה רווחה לתת" היא שאלה חשובה.

3 גם מלחמה, למרבית הצער, היא מנוע צמיחה חזק.

4 הכניסו כאן כל בדיחה על כלכלנים שאתם מכירים.
הצמיחה כמנטרה 107177
אחד המשרדים אליו העדפתי לא להתייחס הוא משרד הבריאות.
סביר להניח שהרבה מהוצאות המדינה (כיום ובעתיד) על בריאות היו נחסכות לו המשרד לאיכות הסביבה היה מתוקצב בסכום ריאלי, כך שיוכל להתמודד עם מפגעים סביבתיים.
בינתיים נחשפות מדי פעם פרשיות כמו זיהום הקישון, או סתם זיהום אוויר הגורם פגיעה חמורה בבריאות הציבור - והוצאות כבדות של המדינה בתחום זה. באופן זה ניתן לדעתי להתייחס למשרד לאיכ''ס כמעודד צמיחה מבוקרת, שעלותה לטווח ארוך קטנה יותר מזו של פיתוח בלתי מרוסן ובעל השלכות בריאותיות חמורות. (אותו הדבר תקף גם, למשל, לשימור מאגרי מי התהום של ישראל ההולכים ונהרסים).
לגבי משרד המשפטים אסכים עימך שאין זה משרד ה''מעודד צמיחה'', ולכן זהו אחד המשרדים שלא התייחסתי אליהם.
הצמיחה כמנטרה 107229
אז עכשיו נותר לנו להחליט מה טוב יותר - צמיחה "סתם" או צמיחה מבוקרת...

האם שיקום אסירים אינו מעודד "צמיחה מבוקרת"? אם יותר אסירים ישתקמו, יקטנו שיעורי הפשיעות החוזרות, יפחתו הגניבות והרציחות (וגם התביעות לביטוח), הנטל על מערכת המשטרה, המשפט ובתי הסוהר יקטן, יותר אנשים יחזרו למעגל העבודה, יותר משפחות מתוקנות יוקמו (של אסירים שהשתקמו), וילדיהם של המשוקמים לא יכבידו יתר על המידה על מערכת החינוך המיוחד.

כאמור, הצמיחה לבדה אינה קריטריון כשבאים לשפוט תקציב מדינה.
הצמיחה כמנטרה 107232
אני נכנס כאן לתחום נוסף שאין לי מושג בו, אך דומני שיותר יעיל להשקיע מראש בחינוך למניעת עבריינות, מאשר לנסות לשקם עבריינים.
עד כמה שידוע לי, גנבים ושודדים נוטים לחזור על המעשים גם לאחר ששהו בכלא ואפילו יותר מפעם אחת.
הצמיחה לבדה אינה קריטריון, אך היא אחד הקריטריונים המשמעותיים, מתוך הנחה בסיסית שצמיחה במשק תאפשר להפנות יותר כסף בעתיד לתקציבים חברתיים. כאשר המדינה מתחילה להשקיע יותר ברווחה מאשר בעבודה, משהו כאן מאוד עקום - ואין לשכוח שהגידול במספר המשפחות הנזקקות יגדיל עוד יותר את הוצאות הרווחה בשנים הבאות.
הצמיחה כמנטרה 107261
אני חושב שאתה מסתבך לשווא.
אתה יכול להסתכל על תקציב איכות הסביבה כעל "מעודד צמיחה מבוקרת" - השאלה היא מה זה אומר. בהשוואה לתקציב ללא שיקולי איכות סביבה, הוא בהכרח פחות מעודד צמיחה. יכול להיות שהוא חוסך הוצאות בריאות בעתיד - אבל גם הוצאות בריאות אינן נוגד צמיחה‏1. לכן, המובן הנכון של "מעודד צמיחה מבוקרת" אינו "מעודד צמיחה, אבל במידה מבוקרת", כפי שניתן להבין בטעות. המובן היותר נכון הוא "מעודד בקרה על הצמיחה".

אני הייתי מציג את תקציב איכות הסביבה פשוט כתקציב חוסך עלויות (בטווח רחוק)‏2. ועכשיו הדילמה יותר ברורה, מהי נקודת האיזון הנכונה בין עידוד צמיחה לבין חסכון בעלויות. כמובן שדאגה לבריאות הציבור פירושה לא רק חסכון בעלויות, אלא גם תועלת לחייהם ורווחתם של האזרחים, וגם את זה יש מקום להכניס למשוואה.

1 להיפך: השוק הפרטי ירוויח כאן עוד יצור של ציוד רפואי, עוד בניה של בתי חולים, עוד משכורות לצוות הרפואי. ובגלל החלק הפרטי במערכת הבריאות, לא כל ההוצאות הללו יבואו מהכיס הציבורי. לא, אני לא חושב שכדאי למדינה לעשות את אזרחיה חולים - ר' הפסקה האחרונה.
2 וכמוהו, אם רוצים, תקציב שיקום אסירים, ושאר ירקות.
תרנגולות וביצים 107529
אני חושב שהויכוח בינכם (ברקת-עמית) הוא מאוד מסובך ושום צד לא יכול לבסס את טיעוניו באופן מוחלט, מכיוון שבראיה לאופק, כלומר לטווח הרחוק, אפשר למצוא בהחלט השלכות "צמיחתיות" לנושאים שהם לא כלכליים. בזמנו, איזה פקיד באוצר חשב שהטפלת מים תועיל לכלכלה? (ושבעוד 10 שנים יצטרכו לייבא מים)?. אפשר גם לומר שחינוך הוא לא השקעה שמעודדת צמיחה, ובקיצוניות ההפוכה אפשר גם לומר ש"תרבות" זה דבר שאף פעם לא יביא צמיחה כלכלית.
והשאלה הבאה היא האם המדינה נועדה אך ורק כדי לעבוד על מזבח "הצמיחה"? מתי הכלכלנים יפסיקו להריץ אותנו במרתון ויחליטו שהמדינה צמחה מספיק, ועכשיו אפשר להשקיע בדברים שלא משרתים את "הצמיחה"?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים