מנושא לנושא באותו נושא 10749
קריאת התורה ביום הראשון והשני של ראש השנה היא בסיפורי אברהם ויצחק. במאמרי הפרשנות מוסבר שהסיבה לכך הינה שקוראים דווקא בפרשה זו ולא קטעים בעלי אופי כללי יותר משום המסורת האומרת שלידת ועקידת יצחק אירעו בראש השנה.

אזכיר גם את פרופסור לייבוביץ שבהסתמכו על הרמב"ם פירש את "יום הזכרון הזה" כיום שנועד להזכיר את תפקיד היהודים כממלכה הנבחרת של אלוהים ,אשר תפקידם להעביר את השראתו לכל האנושות.

כשקראתי אתהפרשה הנקראת ביום השני של החג,קיבלתי מושג מדויק יותר
למה התכוון הפרוש הזה:

ויבן שם אברהם את המזבח
ויערוך את העצים
ויעקד את יצחק בנו
וישם אותו על המזבח ממעל לעצים
וישלח אברהם את ידו
ויקח את המאכלת
לשחוט את בנו

מפירושים נוספים שקראתי, למדתי:
* הרמב"ם אומר שכניעת אברהם היא מעבר לאנושי.

* הזהר טוען שלמרות פיקפוקיו, אברהם ציית ופעל.

* הרב סולובייצ'יק אומר שאברהם אכן הקריב את בנו, בלבו. יותר מזה, הוא אמור להקריבו כל חייו, *לחיות חיי הקרבה".

* הסבר נוסף (קבליסטי?) הוא בעניין שמירת הסדר הטבעי .כל דבר מממש את עצמו ע"י הטמעות במשהו נעלה ממנו, היינו האור והמים בצמחים
הצמחים יעודם להאכל ע"י הבהמות ואילו מתעלות בהאכלן ע"י "אדם קדוש". אלוהים ,בהופעתו כ "אלוהי הטבע" מצווה על ההקרבה ,במסגרת הסדר הטבעי לעיל, אך "אלוהי האדם" (המרובי אלוהימים אנחנו?) מפסיק את אברהם ממעשה העקידה, משום שהנשמה ולא הגוף היא החשובה ועליה, כמו העשב והפרה, להתמזג בנעלה ממנה.
מן פאגניות שכזו, במובן השלילי של המילה ,עם קורטוב מאריסטו.

ויש עוד עניינים נילווים, כמו ההסבר ששני הנערים שנשארו לישמור על החמור (ישמעאל ואליעזר?) הינם החומר המאפשר את יצירת ממלכת הכהנים הקדושה. אך ממלכה זו נולדת מגירוש הבן האחד ומהקרבת השני .מעניין עד כמה פוסט-ציוני זה נשמע.

עכשיו מובן מדוע אברהם הוא "אבינו", וכי מה אב אלא לדאוג לבניו, כי הרי בהפטרת אותו שבוע כתובים הפסוקים
"הבן יקיר לי אפרים...על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו..."

למזלי הרע, קראתי על הנושא ברכבת בדרכי הביתה, ולכן כשחזרתי
וקראתי את הפסוקים מבראשית, ושיוויתי (איזו מילה טעונה) אותם למול עייני, הייתי צריך להתאפק בכל כוחי כדי לשלוט על הצורך הגופני להגיב.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים