 |
|
 |
||
|
||||
 |
דת היא מרחב תרבותי, כמו אמנות (בהקשר של התגובה של ע"ע. גם לי עברה אסוציאציה מתבקשת, אמנם לתחום שונה מעט). אופיים של מרחבי יצירה ותרבות אנושית הוא כזה שהם מספחים לתוכם המוני ממים, שעם חלוף הזמן הופכים למובנים מאליהם. לא מדובר רק על מניירות כמו הנפת הזרת או שימוש בקוים חסרי פשר כאלה או אחרים, אלא גם על תוכן מהותי. הרבה ממנהגי הדת כפי שאנחנו מכירים אותם כיום הם תוצאה של אבולוציה תרבותית מתמשכת. רוב המנהגים היהודיים כלל אינם מופיעים במקורות הראשוניים, כמו ובעיקר התורה. רובד נוסף על רובד במשך מאות ואלפי שנים, וכאשר רובד נטמע הוא הופך עם הזמן ל'מובן מאליו'. come to think of it, כמעט כל המנהגים וההלכה הם צורת יישום מעשי, תרבותי, של הוראות התורה המפורשות (ובעיקר המרומזות, אך הברורות) מחד ושל פרשנות מרחיקת לכת שלהם (לכיוונים שונים ומגוונים) מאידך. כך גם בכל תחום אמנותי. כלי הנגינה כפי שאנו מכירים אותם נוצרו במקרה, השימוש בסוגי צבעים כמו גואש או פסטל הוא תולדה של נסיבות היסטוריות אקראיות לחלוטין. כך גם בהקשרים כמו לבוש, מבנה חברתי, שפה, וכל הקשר תרבותי אחר שסופג ממים. מנהגים ונוהגים פשוטים ובלתי מובנים אמנם מושכים את תשומת ליבנו, כמו בהקשר שעליו נסוב המאמר, אך כלום אנו טורחים לשאול שאלות דומות על הלכאורה מובן מאליו הסובב אותנו, שהתפתח במידה דומה של אקראיות? מה שרציתי להגיד, בעיקרון, הוא שלכל דבר, מוזר ולכאורה הגיוני כאחד, אפשר לחפש ולמצוא צידוקים היסטוריים, מסורתיים, צורניים, אסתטיים, טכנולוגיים וכד' ובד"כ זה שלכאורה הוא המומחה בתחומו איכשהו ימצא משהו. המציאות היא על פי רוב פשוטה בהרבה - למה? ככה. אבולוציה. ___ אדון חרדון, עייף וחסר פואנטה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(אם כבר מדברים על ממים שמאומצים מסיבות היסטוריות בלבד, הקו התחתון וההערות האישיות שמתחת לו הן מם שכזה, למורת רוחה של העלמה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. הנקודה שלי היתה שכל דבר מאומץ בסופו של דבר מסיבות 'היסטוריות' כאלה או אחרות. אפשר לקרוא לזה 'אבולוציה מונחית'. ___________ אדון חרדון, פיאסקו אבולוציוני מוקצן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כאן ההסבר - תגובה 106817 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה דיון 533. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כל טעם בסימוני "ל"ת" בכותרות באייל. ראה את הדיון הקצרצר שהתפתח לאחר תגובה 92298. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המם הוא רעיון נחמד (אם כי לא צריך להגזים בחשיבותו או ב"החזקת המים" שלו) פרי מוחו הפורה של המרצה לזואולוגיה - ריצ'רד דוקינס. אפשר לקרוא על תחילת רעיון ה"ממים" בספרו הראשון: הגן האנוכיי, פרק 11 "ממים: המשכפלים החדשים" (עמ' 200). ספר מצויין! בעיקר בגלל כל הממים האחרים שבו (הנוגעים לאבולוציה וגנטיקה). הגדרה לא מדויקת: אבל עדיף לקרוא את דוקינס בשביל לדייק לגבי כוונתו (אני מוצא הן את ההגדרה בקישור והן את השימוש שנעשה למעלה במושג כסילוף מסוים של כוונת המשורר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה רק "רעיון נחמד"? סתם, בו נראה אם אפשר לאמר שרעיון האל יחיד עבר מפלשטינא לרומא במוחם של הגולים היהודים, או שרעיון הדמוקרטיה עבר מאירופה לאמריקה במוחם של התושבים הראשונים, כמו שעברו, נניח, העכברושים בבטני הספינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן אפשר להשתמש בממים לשם כך, אבל בדוגמא זו אין שימוש מיוחד במושג מם. הצלחת לנסח זאת בעזרת המילה רעיון באותה מידה של הצלחה. רעיון המם מוסיף עוד דבר או שניים, יחסית לשאלתך. לגבי "נחמד": לא אמרתי בכך שהוא רעיון ללא שמץ של אמת מסוימת, אלא שהוא מעורפל מדי מכדי להיות רעיון מצויין כמו מושג "הגן", למשל. עניין של דירוג יחסי. כמו כן, יש (בניגוד לכוונת המשורר) הגזמה בהסבר "הברירה הטבעית" לגבי הממים (משכפלי הרעיונות), למרות שאופיים ("הברירה הרצונית" קריטית לגביהם) שונה כמעט *לחלוטין* מאופיים של המשכפלים הביולוגיים (נרצה או לא נרצה, הגנים האנוכיים נשארים בשלהם1). אפילו דוקינס נוקט בהמון צניעות כאשר הוא מדבר על הממים שלו (ובצדק) לעומת הפגנת הביטחון שהוא מפגין כאשר הוא מדבר על הגנים האנוכיים שלו (וגם בצדק). אני לא מסתייג מרעיונו של דוקינס (כפי שהוא הציג אותו), אלא מהשימוש הלא זהיר (ולפעמים מסולף או מוגזם) שנעשה בו. _______________ 1 סתם רעיון לא רלבנטי שעלה כרגע במוחי (אפשר להתעלם): אנחנו לא מתקרבים לרגע בו הגן יפגוש את המם? (המם כבר פגש את הגן) אנחנו עומדים להוסיף לגן את הברירה הרצונית, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטקסט המלא של פרק 11 מספרו של דוקינס (זהו הקאש של גוגל, כי האתר המקורי לא עולה לי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. "הערה 2" - לכך התכוונתי כשאמרתי "כוונת המשורר" בתגובה 109661 ולכך שמגזימים בשימוש ברעיון כאילו מדובר בתאוריה שיכולה להסביר בהצלחה מרובה את ההתנהגות האנושית. זאת היתה כוונתו העיקרית: "My purpose was to cut the gene down to size, rather than to sculpt a grand theory of human culture."
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |