חית-העיר או האותו ‏1 109798
"חית העיר, או האותו, היא חיה משונה, העומדת בעיר וכפעם בפעם יוצאת לדרך לדרוס בהמות חיות ועופות וגם בני אדם, וביחוד ילדים. ההבדל שבין חיה זו לבין החיות האחרות, הוא, שבעוד כל החיות הטורפות אינן טורפות אלא לשם אכילה - היא טורפת לשם רציחה בלבד.

חלקיה ואבריה של חית העיר הם: הראש, הבטן, הפה, העיניים, הגרון והנהג או השופיר. ואבריה החסרים לה הם: הרגליים, השיניים, האוזניים והלב.

ראשה של חית העיר הוא בריה משונה מאוד: מלא הוא בני מעים סבוכים, ההומים כמו מתוך רחמים גדולים ובינתיים היא דורסת. או שרועשים הם כמו מתוך רעב אף על פי שלעולם אינה נהנית מקורבנה אף שוק או ירך.

בבטנה של חית היער אין קיבה, אך תמיד נושאת היא בתוכה כעין בני אדם, שדרכם להנות הנאה מרובה כשהיא דורסת דרך מרוצתה.

פיה של חית העיר קטן הוא באופן משונה מלפי מידת כל גופה. סך הכל אינו אלא חור קטן בראש קודקודה, שדרך בו משקים אותה כפעם בפעם פחים אחדים מים מלוכלכים.
גרונה באופן מוזר איננו מאחורי הפה, אלא בצד הראש. ובשעה שהיא סוערת ורצה כדרכה, משמיע הגרון קולות נוראיים, הצורמים את האזניים עד כדי מהומה. בקול זה מדהימה היא את עוברי הדרך, שלא ינוסו על נפשם ובה בשעה נודפת היא מאחוריה ריח מדהים ומשתק - ובתוך כדי מבוכה זו עושה היא את תפקידה: דורסת את האומללים, השוכבים נבוכים ויוצאים מן העולם בלי תפילת וידוי. וכדי שלא ירדפוה - מעלה היא אבק נורא ומעוורת את עיני הרואים ועד שהם ממשמשים בעיניהם - היא בורחת לה ונעלמה.

עיני האותו עשויות מזכוכית ובתוכן נר דולק. עיניים הללו אינן רואות אלא בלילה ובזה דומה הוא לינשוף הצורח ולעטלף. אך בעוד שאלה אינם מעיזים לצאת מקנם ביום - חית העיר רצה בחוצפתה גם ביום ובעיניים עיוורות דורסת היא ביום כמו בלילה. ובלילה משתמשת היא בעיניה גם לעור באורן המסמא את עיני הנפגשים בדרכה, שלא יסורו הצידה וכך נופלים הם לה לקרבן.

הנהג, או השופיר, הוא החשוב באבריה של חית העיר. דומה הוא ממש לבן אדם אך במקום לדבר בלשון בני האדם, מחרף הוא ומגדף ותמיד מטה את האותו עם הבריות שבבטנה למקום אחר, להפך מאשר הם רוצים. ולפני היציאה לדרך מושיט הוא כמין יד לאחור ועד שלא תחבו לו זוז בידו, אינו נותן לה לחיה לזוז ממקומה, כאומר: רוצה אתה לזוז, תן זוז!

אברי חית העיר תכונה מיוחדת להם: אפשר להחליפם באברים אחרים משל חית עיר אחרת מתה.

במקום רגליים יש לה כעין עגולים של ברזל, שבהם דורסת היא. עגולים הללו מכורבלים גומי רך, כדי שלא להמית את הקרבן בבת אחת, אלא למעך אותו ולהוציא את נשמתו קמעה קמעה.

שיניים אין לה לחית העיר, יען איננה אוכלת. אזניים אין לה, כדי שלא תשמע את זעקת קרבנותיה. ולב אין לה, כדי שלא תרגיש רחמים אפילו בשעה "שמעיה יהמו לה" כמתוך רחמנות.
גרונה של חית העיר קרוי גם בשם "סירינה" על שום שקולו "כקול הסירים תחת הסיר".

חית העיר יכולה ללכת גם לאחור כסרטן. בשעה כזו איננה יכולה לדרוס כחפצה ולפיכך רועשת היא במה נוראה ובהמיה כפולה ומכופלת.

מזונה של חית העיר הם המים ששופעים אל תוכה וגם איזה מין נוזל מסריח, הקרוי בשם "בן-סין". שם זה לא ידוע פרושו לא למניחי הלשון ולא למניחי הראש תחת חית העיר.

על משפחת חית העיר נחשבת גם הרכבת וגם מכבש הקיטור. ברכבת משתמשים כדי לאחר בה את המועד בשעה שממהרים לנסוע לאיזה מקום ובמכבש הקיטור - למכשול ברחובות, שלא לתת לעוברים ושווים לעשות את דרכם הנחוצה. ויש עוד חיה רעה המחשבים אותה למשפחה נחמדה זו: הלוקומוביל. חיה ענקית זו שוכבת פרקדנית במקום אחד כשרגליה (כלומר: גלגליה) למעלה ואינה יכולה לזוז ממקומה וככה טורפת היא בני אדם דרך שכיבה. חיה זו מתפרנסת מעצים ופחם ויש לה תכונה משותפת עם בני האדם: גם היא מעשנת אחרי האכילה.

חכמי הבהמות משערים, שהיה זמן שבשר האותו היה ראוי לאכילה, כמו שכתוב: "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". "

1 מתוך: "חכמת הבהמות", אביגדור המאירי, הוצאת סיני, שנת הוצאה אינה ידועה, ע"מ 47-45.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים