 |
 |
משוואת האושר הכללי וחוק מלתוס |
115022 |
 |
 |
ג. שמעון (יום ראשון, 22/12/2002 שעה 15:37) |
 |
הנושא שהעלה איזי לדיון מלווה את כל תולדות מדינת הרווחה המודרנית והוא היה נושא לפולמוס סוער כבר בתחילת המאה ה-19. לרוב נקודת המוצא לדיון בעת ההיא היתה התייחסות לשאלה מה ירבה את האושר הכללי, כלומר, איזו גישה תקנה את מירב האושר למירב האנשים ובכך תגביר את סכום האושר הכללי בחברה. מתמטיקה של אושר היא עניין סבוך למדי, אך האינטלקטואלים של העת ההיא היו רציונליסטים לעילא ולא נרתעו מכך.
השם המפורסם ביותר אולי בהקשר זה הוא תומס ר' מלתוס כומר וכלכלן שניסח (ע"פ אופי הכלכלה והנתונים בשטח בשעתו) את החוק הבא: בעוד המשאבים בחברה מתפתחים בקצב של טור חשבוני הגידול באוכלוסיה מתנהג כמו טור גיאומטרי. מסקנתו של מלתוס היתה שבתוך X שנים יגוועו הכול ברעב (והאושר הכללי יצנח לאפס) אם לא ייעשה דבר מה.
אנגליה באותה עת (1800) לא היתה מדינת רווחה במובן המקובל היום, אך נהגו בה באופן מסורתי "חוקי העניים" שאפשרו לאנשים נצרכים לגמור את החודש איכשהו. דו"ח שפרסם פ' אידן הוכיח, בין השאר, שבתוך 20 שנה הוכפלו ההוצאות על "חוקי העניים" ומלתוס ייחס זאת במידה רבה לגידול באוכלוסיה (בפרט משום שהעניים התרבו בקצב גדול יותר מהעשירים). מלתוס טען ששורש הרעה הוא ב"חוקי העניים": מסי העניים מייצרים עניים, הם המאפשרים לעניים להתרבות בניגודי לחוקי הטבע כפי שמבטא אותם "עקרון האוכלוסייה" (החוק שניסח מלתוס). רק ביטולם עשוי למנוע את הגידול במספר העניים שבסופו של דבר ימיט אסון על כלל האוכלוסייה. ועל כן על המדינה לשלול כל סיוע מעני החוטא בהבאת ילדים לעולם בלי שתהיה בידו היכולת לכלכלם.
ומה באשר לילדי העניים? הרי הם לא בחרו להיוולד מרצונם, האין החברה אמורה להיענות למצוקתם ולתמוך בהם? כאן מעלה מלתוס טענה מעניינת אך קיצונית ביותר, וקשה לבן המאה ה-21לקבלה. החברה אינה תחליף להורים, משיב מלתוס, ולתינוק שהוריו הפקירוהו אין ערך במאזן האושר החברתי הכולל:
"יחסית ערכו של התינוק לחברה אפסי, שכן תינוקות אחרים יתפסו מיד את מקומו. ערכו של ילד טמון בהיותו מושא לאחד הרגשות המענגים ביותר של טבע האדם - אהבת הורים. אבל אם ערך זה נעלם מעיני ההורים, אשר להם לבדם היכולת לממשו, אין החברה יכולה לתפוס את מקומם; ואין לה כל עניין בהגנה על הילד... [לפחות בלונדון] ילדים כאלה מתים בתוך שנה... אבל את העוול מדלל מספרם [הרב] של הנוגעים בדבר."
לפי מלתוס לחברה טבע שונה מטבעו של האדם, החברה פועלת על פי חוקי המספרים הגדולים ולא לפי הקוד המוסרי המחייב את היחיד בחברה. מוסר ההיענות למצוקת הילד המחייב את ההורים מידלל בבואנו להחיל אותו על כלל החברה. במילים אחרות, אליבא דמלתוס, התמיכה שתתן החברה לילד לא תועיל כמעט במאום למאזן האושר הכללי ולכן היא אינה צריכה להשקיע בו. אחד מחסידיו של מלתוס שהתקרא מרקוס קיבל את התזה על כרעיה ועל קרביה והציע בשנת 1838 להקים מוסדות ממשלתיים להמתת חסד נטולת כאבים של ילדי העניים ובלבד שלא להעניק להם תמיכה ציבורית.
כידוע, תפיסתו של מלתוס לא אומצה באנגליה, והחוק שלו, כפי שניסח אותו לא עמד במבחן הזמן במערב - הכלכלה השתנתה ובמקביל קצב ריבוי האוכלוסיה הואט. עם זאת, ההאטה בקצב גידול האוכלוסיה במערב נובעת בחלקה מחלחול התודעה המלתוסיאנית למעמד הבינוני במדינות המפותחות (מלתוס מתאר בספרו את הזוגיות ואהבת ההורים לילדים שיתרמו למשוואת האושר הכללי - הם מבוססים כמובן על יכולת כלכלית סבירה - ותפיסותיו תואמות למעשה את הדגם המקובל היום בחברות המערביות). המצב במדינות העולם השלישי, לעומת זאת, מזכיר עדיין במידה רבה את קווי המתאר של חוק מלתוס, ועד היום נערכים כנסים בינלאומיים של כלכלנים ואנשי מדעי החברה הדנים בחוק מלתוס ומנסים לבנות לו מודלים מעודכנים. |
 |
|
 |
|
