חזרה לבנאום הישן והטוב 11902
כמו שהעירו כבר קוראים אחרים הצעתו של משה יוטבת לגבי ירושלים היא מחזור של הצעת בנאום ירושלים של תוכנית החלוקה. די עצוב ומביך שאחרי 50 שנה חזרנו למצב, בו ריבונותנו על ירושליים כ"כ מעורערת עד שאנשים בציבור היהודי מעלים את ההצעה הזו, אבל זה כנראה מה שיש. לפני שבכלל מדברים על ירושלים אולי כדאי בכלל לשאול למה ריבונות בכלל? למה צריך לשלוט על מקום כל שהוא, קל וחומר על מקום בעייתי כמו ירושלים? לשליטה יש תפקידים רבים אבל מועיל יותר בהקשר הנוכחי לציין את התפקיד הבא: שליטה בטרטוריה מסוימת תפקידה העיקרי הוא להבטיח אינטרסים שונים של הקבוצה, המבקשת לשלוט למשל במקרה של הציונות הרצון של התנועה הציונית למדינה יהודית בא"י נבע מההנחה שללא ארגון מדיני יתקשה העם היהודי לדאוג לאינטרסים הקיומיים שלו. אנטרסים לא חייבים להיות דוקא קיומיים הם יכולים באותה מידה להיות תרבותיים למשל אחד העם סבר שבעקבות החילון, ששטף את העולם היהודי נחוץ לעם היהודי מרכז רוחני, שיפתח את תרבותו לא רק בכיוונים דתיים. אפשר לטעון בהקשר לטענות אלו, שמכך נובע שנחוץ לעם היהודי מדינה אך לאו דוקא את ירושלים. טענה זו נכונה ועובדה שישראל התקימה יפה מאד 19 שנה גם בלי ירושלים המזרחית ואפילו בלי הכותל המערבי. אם זאת יש לזכור את הערך הגדול שבשמירה על ירושלים תחת ריבונותנו. ירושלים במשך מאות שנים היא אחד ממוקדי ההזדהות הרציניים ביותר של העם היהודי. אובדן של הריבונות בירושלים פרושה שמדינת ישראל מתנתקת מהעבר הקושר אותנו לארץ ישראל ומצהירה שאין לה שייכות אליו. אין פלא שדוקא החוגים שדורשים דה ציוניזציה של מדינת ישראל והפיכתה למדינה רגילה, המספקת שרותים לאזרחיה תומכים בכל ליבם גם בנסיגה ממזרח ירושליים או בבנאום. אמנם העם היהודי חי אלפיים שנה גם בלי ריבונות על ירושליים. אבל יש הבדל גדול בין לחיות ללא ריבונות מאונס לבין לותר במודע על נקודת הכובד של מה שקושר את העם היהודי לארץ ישראל. לא קשה לדמין גם את הנזק שיגרם לקשר עם יהדות העולם אחרי נסיגה כזו. יהודים מחו"ל עם כל הכבוד לא באים בשביל ת"א. בזה שמדינת ישראל תצהיר בריש גלי שהיא מושכת את ידה מירושלים והופכת לבעלת עניין בדיוק כמו סעודיה היא תתנכר מתפקידה כמבטאת ומגנה על הקשר של עם ישראל עם ארצו. זו תהיה התחלת ההתנתקות של יהודים רבים ממנה, שיחפשו מוקד זהות חלופי. עניין נוסף הוא כמובן הזיקה של הציונות לקולוניאליזם. קביעה זו איננה קביעה אקדמית בלבד, יש לה בעולם פוסט קולוניאלי כמו שלנו משמעות אדירה. מה שקולוניאלי היום נחשב ללא לגיטימי ואם הציונות היא קולוניאליסטית אז דינה כליה. יש נימוקים חזקים לבעלי התזה הזו בין השאר שהציונות היא הגירה מארצות מערביות תוך יבוא הון מערבי וגם שהציונות קמה בעזרת תמיכה של מעצמה קולוניאלית-אנגליה. מצד שני יש גם מספר גורמים המפריכים אותה אחד מהם הוא המצוקה יוצאת הדופן של המהגרים שגרמה להגירה והשני הוא הקשר היסודי הדתי וההיסטורי תודעתי של אותם מהגרים לארץ. ההגירה לארץ ישראל לא היתה רק ממניעים כלכליים אלא היתה פה תחושת שייכות גדולה יותר. אובדן הריבונות על ירושליים פרושו החלשת הקשר של מדינת ישראל למטען ההיסטורי,שכונן אותה. לכאורה מקבלת ישראל את הטענה הקולוניאלית שלמעשה המטען ההיסטורי בכלל לא חשוב ואנו מסכימים לותר עליו תמורת שקט או אפילו איזה שהוא סוג של שלום. מה שאמרתי עד פה אין פרושו שלא צריך למצוא פשרה יצירתית בירושלים, אבל פשרה כזו צריכה לבטא את בקשר של שני העמים לעיר ולא להעלים אותו. אם יש מה שצרם לי במאמרו של יוטבת זה הקלות הבלתי נסבלת של הויתור על הנראטיב של העם היהודי וההעדפה המוחלטת של העכשיו על ליהת הזהות, שמבטיחה לנו גם עתיד.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים