 |
 |
פילסתין |
121753 |
 |
 |
מיכאל שרון (יום שישי, 17/01/2003 שעה 16:21) |
 |
האם אפשר לחוש מה מתרחש במוחו ונפשו של אחד המושאים המרכזיים בדיון שלפנינו? להבין את היריב אין משמעותו לצדד בענינו, אך לפחות מסייע הדבר לראות ולחוש מה מתרחש..
ומהי המציאות.
***************** עדנאן מחג'נה *******************
************* האדמה שייכת למי שעיבד אותה ****************
אתם מדברים ודנים באין ספור מילים ושוב מילים על זכויות אזרח, מדינת כל אזרחיה, רוח, תרבות - בכל אלה אי אפשר לגעת.
אנו ואבותינו ואבות אבותינו, פסענו על אדמת פלשתין, חרשנו את שדותיה, והרוינו אותם בזיעה ועבודה קשה.
כאן בנינו בידינו את בתינו.
הקושאן שלנו על הארץ הם פנינו הצרובים בשמש של פלשתין.
עצי הזית, התאנים, הגפנים, הנשים והילדים שחיכו בבית באהבה לגברים שיחזרו בערב.
והערבים הקרירים על הגגות, והירח והכוכבים שהיו בשמינו, שמי פלשתין.
והים והחול וסירות הדייגים.
ואתם באתם לכאן, עקשנים, זרים, וחסרי אהבה לארץ.
הייתם מאוהבים בסיסמאות, באותיות, במילים, בדגלים, במצעדים.
הפכתם את הפרדסים לשיכונים מכוערים. בניתם וילות חסרות נשמה במקום בתינו שנשמו את האויר הטהור של פלשתין שהפך לאדי סולר, בנזין ותחמוצות תעשיתיות.
קברתם את כפרינו ורמסתם את אהבתנו מתחת לעלבון והרדיפות והפוגרומים שהוטחו בכם בארצות רחוקות.
וכאן בפלשתין היו היהודים אחינו וגרו בתוכנו כל השנים, תחת אותם עצי זית ואותן תאנים.
בגליל, בירושלים.
באתם והבאתם את השנאה לפלשתין, ריח התאנה הפך לריח אבק השריפה. את הים זיהמתם, ואת הזית עקרתם, והאדם והלב הפכו לגולים על אדמתם, במחנות.
אתם מדברים על רוח וזכויות הרשומות בספר עתיק, ואנחנו מדברים על הלב החש את האדמה שכבר אינו שם, ועל הרוח שנשבה מעל לבתינו, כפרנו וערינו שאינם עוד. |
 |
|
 |
|
