 |
|
 |
||
|
||||
 |
סורי ממני גולשת לא לך זרותי - הא אשת ארץ גועשת, מעמקים פורשת נוכלות ופרע בעינייך עששת ואת נואשת אותי דורשת דלות וקרע מערבולותייך רשת אשת ליל מי יוצמת גמול רע, עצלות חרשת זממה שדה ותנקבהו קשת נרה כהה, חיל משרשת רוח-אל דמים חורשת ביום אחרון, צחוקה שדות פלשת מיכאל שרון טל-דל מתוך ספר המתים הסורי-אפריקני כשהמצב קשה - כשחלק מהמחשבה המושכלת והרגשות מוצמתים ל"לופים" המשקפים לבירינט בו אנו שוהים - לבירינט פוליטי, חברתי, תחומי עיסוק ותקוות עצימים (מאז'וריים) -קוראים שירה. או אף את כתבי הקודש, התנ"ך ואולי הברית החדשה וכתבי קודש נוספים - המתווים חוכמה עתיקה ומקורות חסד Grace בהתקלות במצבי גבול. מדוע שירה? אומר דוד אבידן בשירו "אין עלית רוחנית בארץ הזאת" אודות שיר-מפלט/מוצא כזה עבורו: "הוא (השיר המסויים הזה) מזדמזם באוזני בתוקף תמוה דווקא ברגעי הרווחה הנדירים. אין בו לא ישועה, לא מרפא ולא ראייה מצילה, אבל יש בו מה שיש בו". ראו מערך-הבנות אודות "אין עלית רוחנית בארץ הזאת" האם מצוקתנו אינה אישית, אלא שהגלקסייה כולה דפוקה? מיטת הסדום של הגלקסיה - זו הבעייה הקדרדינלית? האם יש מקורות נוספים לרעה? השירה וכתבי הקודש מצביעים לעיתים נכוחה על מקורות קארדינליים, כלליים, אך כה ספציפיים בעצם - של פרחי הרע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רק נטורי קרתא וזמרי חרתא שומרים על הגחלת ההולכת ומתפצלת לרסיסי ג'יהאד שיהיה פה לעד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שנים ארוכות שאני מהפך בי ומהפך ויורד חדרים ועדיין אין חקר מדוע זה אנשים כל מיני אנשים אינטלקטואלים ואינטלקטואלים למחצה ואינטלקטואלים כדי רבע וכאלה שסתם, מהפכין ומהפכין ומפוררים ומפזרים וכותשין ובוחשין באבידן חי או מת ושופכים דברי חכמה ודברים של לא כל כך חכמה, ואינם לוקחים בחשבון בתוך ביקורת השירה עובדה אחת פשוטה: שהאיש זכרו לברכה היה, איך לומר, סליחה, באמת מבקש סליחה ומתנצל אלפי התנצלויות (שהרי אחרי מות קדושים וכולי וכולי) - שהאיש היה משורר גאוני וקוסם של שפה אבל הוא היה גם - ושוב אלפי סליחות - האיש היה גם איש רע. רע. פשוט רע. רע, מסנוור מיפיפות עצמו, אגואיסט ואגוצנטרי ומיזנטרופ במובן הפשוט ביותר של המילה - וזהו פשר העסק הזה אודות העלית הרוחנית שאיננה. רע אגואיסט אגוצנטרי מיזנטרופ מסנוור מיפיפות עצמו זה הכל ותו לא (מהיכרות אישית בענייני שירה ולא בענייני שירה) סליחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכותב, נימתך נשמעת כנה מאד, מעומק התבונה והרגש. לא היכרתי את אבידן אישית, למרות שבת דודתי, נילי לביא, היתה חברתו הקרובה בסביבות אמצע שנות ה-80 (כיום חוקרת בפסיכולוגיה קוגניטיבית וקשב באוניברסיטה באנגליה). אך בשירתו והתנהלותו אני מבחין שתי תקופות: 1) תקופת חסד יחסי 2) תקופת סיזיפיות מתעצמת של אבידן המאוחר אולי קווים מסויימים באישיותו הקצינו ביתר שאת בתקופה המאוחרת, תוך הפרת ויסותים מאזנים ומופנמות, כלפי מוחצנות-יתר וסנסציוניזם פעלולני: תגובה 39703 ראה נא מאמרי המתייחס ישירות לדילמות טבועות/חצויות כאלה בשירה ובאישיות המשורר - מוטיבים של האלה הלבנה בשירה העברית, וגישתו האינטגרטיבית/מאזנת של נתן אלתרמן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? למען השם, ושפיות הדעת שעוד נותרה בי: מה?? מישהו מוכן להסביר לי מי זה בדיוק הפיקציה הזאת שקוראים לו מיכאל שרון? למה הוא טורח לפזר כאן שירים של דוד אבידן בלי כל קשר (ולו הדל ביותר), לנושא? האמנם הפוסטמודרניזם השתלט על כל חלקה טובה? מה הולך כאן, מה הקשר, ולמה אנשים ממשיכים עם זה? אני השתגעתי או שהעולם השתגע? הלפ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תדאג מר אוסטר, לא *אתה* השתגעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הניסיון להעמיד פנים שהשירה של אבידן אינה פוליטית? ולמה להעמיד פנים שיש בשירה שלו "חוכמה נצחית"? זה עיוות של רוח הכתיבה של האיש, שהיתה מיידית, אינטנסיבית ואישית עד מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקיך תהילה ללוטשי המתכת, מרוץ גזרתך מפונק ומהיר. בך מסתכלים כוכבי הלכת, לך נוהמים דובי הציר. שדות שחוורו ועצים נושאי שובל עמדו באורך הלבן. הלילה, סחרחר מיונים על השובך, מדליק לך עצי דבדבן. (לבדך, נתן אלתרמן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי איתו עד "דובי הציר", שם הלכתי לאיבוד1. מז'תומרת "דובי הציר"? אפשר לפרשן? ___________ 1 לא צירים ולא יער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אה... המפונק והמהיר הזה, זה טוב, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה בכלל נתן כתב את זה, לא הוא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |