גול עצמי 128497
נדמה לי שהמאמר הוא דוגמה מצערת לתופעה הרווחת במחוזותינו (מחוזות השמאל). כוונתי למקרים בם עודף צדקנות ונטייה להציג דברים בשחור לבן גורמת לכך שטעונים נכונים הופכים לטענות מופרכות.
מצפייה בסדרות הטלביזיה האמריקניות על בתי-משפט, אני חושב שחבר המושבעים נקרא לדחות את טענות תביעה לא רק כאשר ברור לו שהתביעה שגוייה אלא גם אם עלו ספקות סבירים לגבי הטענות. כמושבע הייתי דוחה את התביעה על סמך הספקות הבאים שעלו בי:
1) האם העבדים באמריקה עמדו בפני האפשרות להשתחרר ודחו אותה משום שהחופש המוצע לא נראה להם "חופשי" מספיק?
2) האם העבדים באמריקה החזיקו עבדים בעצמם והתעללו בהם באופן ובמידה שעלתה על התעללות אדוניהם בהם? (האם אין ההתנהגות המתועבת של משתתפי לויית השיסוי, נורמה בקרב אחינו הפלשתינאים?)
3) האם העבדים באמריקה בזמן העבדות או לאחריה התמכרו לרצח לבנים (בעלי עבדים או אחרים ללא הבדל)?
4) האם הזכות לפנות לבג"צ מתישבת עם תאור הפלשתינאים כ"משוללי כל זכות"?
5) האם העובדה שאני חושב שהכיבוש האמריקני של יפן(1945) והכיבוש הוייטנמי של קמבודיה (1980 כמדומני) לא היו "קללה", מוציאה אותי מכלל בני האדם?
לא אמשיך בפרוט הספקות כי מעיון בתגובות הקודמות אני רואה שאיני מחדש הרבה. הנושא האמיתי והראוי לדיון הוא כיצד הרדיקלים שלנו בטיעוניהם התלושים מהמציאות והמרחפים בחלל של קלגסים מול נפשות טהורות מקשים להבחין בכך, שההתנחלויות פסולות הן מוסרית והן תועלתית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים