 |
|
 |
||
|
||||
 |
אליזויות תנ''כיות בעלות הקשר רופף הפכו להיות הזונה של השירה העברית בזמן האחרון (או מאז ומתמיד, בעצם, התודעה ההיסטורית שלי לא חזקה בנושא הזה), והשימוש שנעשה כאן מזיק יותר מתורם. כל פעם שאני קורא בשיר קטע מבראשית, או איזה ''הרשות נתונה'' , המוח שלי כבר ננעל אוטומאטית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהמוח שלך תמיד היה נעול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה ננעל. ישנם אנשים שחיים את התנ''ך ואת התורה (אולי לא תאמין בזה, אבל הם קיימים כפי שקיימים אנשים שמסורים לבודהה ואנשים שחיים את הנצרות או כל דת אחרת). בשביל אנשים כאלה שכותבים, השימוש בהקשרים תנכיים הוא הרבה פעמים לא מכוון, משהו שמגיע מתוכם ולא הקשר שהכניסו במכוון ליצירה. מי שלא חי את הדברים האלה, מרגיש הרבה פעמים שזה מאולץ גם כשזה לא מאולץ. ובעיני זה דווקא תורם מאד, אבל זה כבר עניין של טעם אישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות- אבל אני חש את אותה רתיעה גם כלפי אילוזיות קלאסיות, למשל. זה עניין של שימוש יתר, בלי קשר לנסיבות ספציפיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |