האייל הקורא? 13320
בפרוס האלף השלישי מגלה לנו מר נתניהו את אמריקה. "בני האדם אינם שווים", הוא מלהט באוזנינו את גילויו המרעיש. וואו!!!

שאלת אי השיוויון בין בני האדם, מופעיה ומקורותיה, נדונה על ידי אינספור הוגים בשני המילניומים הקודמים ואף קודם לכן. החידוש היחיד ב"מאמרו" של נתניהו הוא ההתעלמות מהכלל הבסיסי שהצביע עליו קיקרו: כל דיון רציונלי מתחיל בהגדרה. אינך יכול לדון במונחים עתירי משמעויות כ'שוויון', 'מודרניזם' או אפילו 'קו העוני' בלי הגדרה שתעניק למאמר שלך כיוון ומשמעות. אולם דומני שמטרתו של נתניהו לא היתה להשכיל את הקוראים ולאלפם בינה אלא להמם אותם, להרתיחם, לפנות אליהם כאל קצרי ראות אינטלקטואלית מחד גיסא, ולהציג את עצמו כבעל ראייה חודרת מעבר למוסכמות השבלוניות מאידך גיסא. אולם, אין "מאמרו" אלא אוסף של קביעות בנאליות שכמותן ניתן למצוא למכביר ב'אתרי שנאה', עטופות באריזה נון-קונפורמיסטית כביכול.

"ההנחה שבני האדם שווים הביאה אינטלקטואלים מערביים להסיק את המסקנה המתבקשת שגם עמים הם שווים", כותב מר נתניהו. ראשית כמובן 'שווים במה?' ומיהם בכלל אותם אינטלקטואלים מערביים שהתבלבלו עד כדי כך? אתה מוכן, מר נתניהו, לציין ולו גם שם אחד של אינטלקטואל בעל שיעור קומה ששגה שגיאה מעין זו?

אין אינטלקטואל ראוי לשמו בעולם המערבי שלא קרא את מאמרו המפורסם של של ז'אן ז'אק רוסו "היסודות לאי השיוויון בין בני האדם" (מאמרים, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים). במאמר זה שנכתב ב-‏1753 מתווה רוסו תורת אבולוציה תרבותי של המין האנושי וטוען שאי-השיוויון בין בני האדם הוא תוצאה של התפתחות היסטורית. במצב הטבע (מעין גן עדן של "בורות" מאושרת) כל בני האדם שווים. התפתחות הציוויליזציות, חלוקת העבודה וכו' הם המקורות לאי-השוויון: "אי-השוויון שאינו כמעט בנמצא במצב הטבע, שואב את כוחו ואת גידולו מהתפתחות כשרינו ומן ההתקדמות ברוח האדם, והופך לבסוף גורם קבוע ולגיטימי עקב מיסוד הרכוש והחוקים." הודות לחיבור זה נחשב רוסו לאחד מאבות המהפכה הצרפתית שגרסה "חירות, שיוויון ואחווה", אבל איך מתיישבת טענתו שבחברה המודרנית קיים אי שיוויון אינהרנטי מעצם שכלולה עם התביעה המהפכנית לשיוויון לכול? (על זה תענה, מר נתניהו בעצמך, אם תרצה, אחרי שתקרא את המאמר.)

"התדע למה פלוני נראה בעיניך בעל שיעור קומה ]שווה יותר[?" שואל מיכאל דה מונטיין (1592-1533) במסתו "על אי-השוויון בין בני-האדם", והוא משיב,"משום שאתה מכניס בחשבון גם את גובה עקביו. האדן אינו שייך לפסל. יש למוד את האדם בלי קביו: יניח נא הצדה את עושרו ואת כבודו ויראה-נא את עצמו בכותנתו לעורו." מונטיין טוען שנכסים חומריים ותרבותיים שלא בהכרח אתה יצרת, מר נתניהו, כמו גם הסביבה שאתה חי בה, צבע עורך וכו' עלולים לטעת בך תחושת עליונות חסרת ביסוס והצדקה. גם מונטיין סבור שאין שיוויון בין בני האדם ונאמן לציוויו של קיקרו הוא אף מגדיר את אמות המידה על פיהם ראוי באמת לאמוד את האדם. היות שמסתו של מונטיין עוסקת רובה ככולה באמות מידה אלה לא אוכל לפרטן כאן ואסתפק בציטוט חלקי מאוד: בחנו וראו אם האדם הוא חכם ומסוגל לשלוט ביצרו; איש אשר לא יירא מחסור ולא ייבעת מפני המוות ]תקופתו של מונטיין היתה סוערת מבחינה פוליטית ואיש במעמדו היה צפוי להיאסר בכול יום[; איש אשר כוח בו להבליג על תאוותיו ולבוז לכבוד… שהוא נושא בקרבו יותר משיוכל העולם לאצול לו או לגזול ממנו…"

אין חובה להסכים עם רוסו או מונטיין, אפשר לבקר אותם, אבל גם אי אפשר להתעלם ממרחב הדיון העשיר בנושא אי-השוויון שפרשו הם ועוד הוגים רבים אחרים. ובכל אופן, מר נתניהו, את "אי השוויון בין בני האדם" לא אתה המצאת. "מאמרך" הוא הפגנת בורות משוועת. על סוג הבורות המיליטנטית שלך כתב אלן בלום את ספרו המפורסם "דילדולה של הרוח באמריקה" שאף תורגם לעברית. הספר יוצא בביקורת נוקבת על כך שהתלמידים בחינוך התיכוני והגבוה בארה"ב אינם נחשפים כלל להגות הקלאסית ואף לא להגות המודרנית וכנ"ל לגבי הספרות. במיוחד תוקף בלום את התביעה האלימה של הסטודנטים בשנות השישים לשינוי מערכת הלימודים באוניברסיטאות. במקרים רבים השתלטו סטודנטים על אוניברסיטאות בכוח – כצפוי מאיש ההמון - ואף הצליחו לאנוס מרצים ש"השתפנו" לשנות את החומר הנלמד, להוציא את מעט ההגות הקלאסית שעוד לימדו בה, ולהחליפה בהוגים לטעמם ומטעמם. על פי אלו אמות מידה, על פי אלו קריטריונים? מה זה חשוב, יגיד דובי, עורך האייל, החיים הם כלכלת שוק, ירצו ילמדו שם – לא ירצו לא ילמדו.

The Closing of The American Mind
ספרו של אלן בלום "דילדולה של הרוח באמריקה" תורגם לעברית אבל משום מה אינו נמצא באתרי ספרים ישראליים. ההפנייה כאן היא ל"אמזון":


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים