13339
בהתחלת המאמר היה חשש שהכותב נושא אותנו אל מחוזות ההבדלים הגזעיים. הוא דיבר על הבדלים ברמת העמים והגזעים. אלא שאז הוא הביא את הדוגמאות של קוריאה וגרמניה. נרגעתי.
דוגמאות אלה יכולות להמחיש עד כמה נחשלות (ואת המושג הזה צריך לברר עד תום - הוא לא כה ברור מאליו) היא עניין תרבותי ולא גזעי.

על כן אני לא אכנס למבחני האיי קיו שאינם אומרים דבר - כמו שכתבו המגיבים, וארוץ ישר אל התרבות.

אירופה כבשה את אפריקה. בהתחלה הם רוקנו את כל מכרות הזהב, אחר כך עברו לציד עבדים תמורת בד, נשק או סתם חטיפה. עד מהרה הפך הכל (בעידודם הנמרץ) למלחמת כל בכל. אחרי שהסתיים סחר העבדים, האירופאים אילצו את האפריקאים לגדל יבולים ולכרות מחצבים עבורם. בין לבין, הם עודדו מלחמות שבטיות, הגבילו את השכלם של האפריקאים ומנעו את התפתחותה של תשתחת תעשייתית במושבות. אחרי כל זה פלא שלא הצליחו האפריקאים לקיים חברה מתועשת אחת?
והנה הדוגמא החביבה עלי ביותר, מפיו של חוקר בשם גירץ. ממחישה עד כמה ההשפעה של הקולוניאליזם הרסני. אינדונזיה ויפן במאה ה16 היו תרבויות זהות. פאודליות חקלאית. אלא שאז אינדונזיה נעשתה למושבה הולנדית ואילו יפן סגרה את שעריה בפני סוחרים ומסיונרים אירופאים. היא כמעט ולא קיבלה כל יבוא מהמערב, מלבד ספרות טכנית שעסקה בייצור נשק, בבניית מסילות ברזל ובייצור כימיקלים. כעבור שלוש מאות שנה הגיחה אינדונזיה למאה העשרים כמדינה נחשלת, צפופת אוכלוסין ועניה. יפן, לעומת זאת, היתה המדינה המתועשת ביותר במזרח הרחוק. (היו עוד כמה גורמים, אבל לבטח גזע לא היה אחד מהם).

אין תרבות עליונה או נחותה יותר. יש תרבות שונה יותר. זה כבר הפך למטבע שחוק, אך מכיוון שהוא כל כך נכון, אני מרגיש חובה לכתוב אותו שוב. אני יכול לתת דוגמאות מפה ועד גינאה החדשה, אך אסתפק בכך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים