לא חסרות לנו אבנים 14592
כמו שדובי כתב, נראה שרוב התגובות למאמר די החטיאו את המטרה.
הסכסוך הנוכחי לא ייפתר כל עוד הצד השני אינו מפנים את העובדה שאין "זכות" ואין "שיבה". אין לצפות מישראל, עם מצבה הדמוגרפי העדין, למה שלא נעשה בפולין וצ'כיה שלא החזירו את הגרמנים למקומות מושבם לפני מלחמת העולם השנייה, מה שלא נעשה בטורקיה וביוון, בהודו ובפקיסטן ואם אינני טועה יש עוד דוגמאות כאלו.
מותר ורצוי שישראל תסביר זאת לעולם: אם מדינות ערב אכן רוצות בשלום, אדרבה: יתנדבו הן להשתתף במחירו ולתת אזרחות מלאה לפלסטינאים החיים בהן. (ניתן במסגרת זו לתת הנחה ללבנון, אם מדינות אחרות כמו עיראק, לוב ומרוקו - שזכו מההפקר בהון עתק של יהודיהן - תהיינה מוכנות לקלוט אותם).
ובינתיים, אל לנו לדבר על "קץ הסכסוך" אם הדבר מחייב אותנו להתאבדות לאומית. והעיסוק הרציני באוטופיות אינו מועיל כלל. (הייתי מזכיר גם שרעיון המדינה החילופית רלוונטי כיום בעיקר לכמה מידידותינו באוקיינוס השקט,
שכל שטחן היבשתי צפוי להעלם במהלך המאה עקב עליית פני הים - ושם כבר דואגים להשיג מקלט מדיני בניו-זילנד ובאוסטרליה).
לא חסרות לנו אבנים 14610
ראשית כדאי לתקן כמה פרטים שגויים שציינת במאמרך. פולין וצ'כיה (או ליתר דיוק, צ'כוסלובקיה. צ'כיה היא הגלגול היותר חדש של צ'כוסלובקיה) לא החזירו גרמנים למקומות מושבם טרם מלחמת העולם השניה, מעצם העובדה הפשוטה שהם לא הוציאו משטחים אלה את הגרמנים, אשר נשארו לחיות שם כמיעוט.
ולעצם העניין, ישראל אכן אינה יכולה להרשות לעצמה חזרה של פליטי 48 ו 67, אלא אם תחליט על התאבדות טוטאלית, לא רק של הציונות אלא של המדינה. זה לא יקרה בגלל איבוד הצביון היהודי של המדינה אלא מפני שהמדינה אינה ערוכה לקלוט עוד מליוני תושבים. בפיצוץ האוכלוסייה שקיים כאן כבר כיום אין אפשרות להגדלת האוכלוסיה בארץ, גם לא בידי עלייה של יהודים, וגם לא באמצעות שיבת פליטים.
הפתרון לפי ראותי לבעיית הפליטים היא השתתפות כלכלית של העולם ובעיקר של ישראל בשיקום הפליטים במדינותיהם. אינני מדבר על סכומים שבהם דובר בפיסגת קמפ דייויד (כ 15 מיליארד דולר) אלא בסכומים האמיתיים שכרוכים בשיקומם. מדובר על כ200 מיליארד דולר, לפי תחשיב של 100,000 דולר לפליט. סכום זה צריך להיות מושקע בתקופה של חמש עד עשר שנים בלבנון, סוריה, ירדן ומצריים. רק מתן העלות האמיתית לשיקומם במקומות אלה יפתור את בעיית הפליטים בצורה נכונה, יאפשר חתימה על הסכם קבע עם הפלשתינים, ייתן רוח חיים בכלכלות העולם הערבי, יאפשר למדינות אלה להגיע לקידמה ויקטין את האיבה כלפי ישראל. ישראל צריכה לשאת בחלק לא מבוטל מהעלות, אך הדבר יכול להשתלם בסופו של דבר מפני שיוביל להגדלת ההשקעות בארץ, ולפתיחת שווקים נוספים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים