 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאז שאני זוכר מערכת בחירות תמיד הייתה ההרגשה של ברירה איזו אופציה היא הפחות גרועה, גם כשעדיין בחרו מועמדים בוועדות מפלגתיות. התופעה התעצמה בהרבה מאז בחירות 81 המהוות כמדומני את הקו שמסמן תיקו עם נטיה ימנית קלה. הרגשת המיאוס של בוחרים מכל אורינטציה מתוגברת מאד בהרגשת חוסר אונים ומכאן הצורך למעשה דרסטי ומטלטל, בהשלכה דומה להורה המנסה לשווא להתמודד עם ילד סרבן. יכול להיות שנקודת מבטו של הילד יותר רלוונטית כאן כשהו מנסה להעביר לשווא מסר להורה עקשן ורוקע ברגליו או משהו יותר דרסטי בתיסכול. בחירות הם מעשה שכלי ולא רגשי וריאל-פוליטיק מכתיב התייחסות גם לתוצאות ממשיות, בעין, ולא לתוצאות אפשריות. רוצה לאמר, אין בריחה מבחירה - להמנע זאת הדרך הפחות קשה שלא לוקחת יותר אחריות ונמנעת מהסתכלות על מה שיבוא ב 7 לפברואר ללא שום קשר מאיזה צד של המפה הפוליטית נמנעים. המנעות, אגב, לא משולה להצבעה עבור מועמד חסר סיכוי (ניידר) כי פה השיקולים והניתוח שונה. הירוקים ואמריקה יכולים להרשות לעצמם ניסויים ארוכי טווח, כשמימד הזמן הוא אלמנט מתקן. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |