רציונליות מטרפת

על הקשר בין מוצארט לבין הפירמידות לבין חיי נצח

154352

חיים קפון

יום ב', 30/6/2003, 12:36

מאמרך מבטא את אחת החרדות הבסיסיות של הקיום האנושי לאורך אלפי שנים.
המין האנושי לא מצא עדיין דרך שתבטיח חיי נצח, או לפחות, דרך שתוכיח שאחרי מותנו איננו מפסיקים להתקיים. אין ספק שהדת מספקת נחמה מסויימת, ואין ספק שהאמונה שיש סוג מסויים של קיום אחרי המוות, עשוייה לשכך את הפחד מפני המוות, או אפילו להעלים אותו כליל. ראי את תופעת ה"שהידים": הם אינם פוחדים למות. הם ששים אלי מוות, רק בזכות האמונה שאחרי מותם הם יחגגו בחברת שבעים בתולות (ואני שואל: מה לעזאל יכול גבר ממוצע לעשות עם שבעים בתולות, אלא עם כן כחלק מעיסקת החבילה מקבל המנוח גם אספקה שוטפת של ויאגרה... ומה קורה כשבתולות מפסיקות להיות בתולות? מקבלים אספקה חדשה? יש כאן איזה לפסוס לוגי) אנשים חדורי אמונה עזה אינם פוחדים למות. אין זו חייבת להיות אמונה דתית דווקא, זו יכולה להיות אמונה פוליטית/אידיאולוגית ("טוב למות בעל ארצנו") או אמונה
דתית למחצה כפי שניתן למצוא בקרב כתות למינהן:לידה מחדש, הכת הזו שחבריה התאבדו יחדיו בחווה בארה"ב, ואולי אפילו ההתאבדות הקולקטיבית על המצדה (עם נתעלם כרגע מהמחלוקת ההיסטורית אם באמת היתה זו התאבדות).
סיפרת סיפור נאה על שיכור אירי. אספר לך סיפור דומה על ר. מעצב גרפי ישראלי. את ר. הכרתי במשרד פרסום גדול לפני שנים רבות. הוא הרוויח הון ולא עבד קשה.אולם, מדי ערב, כשכולם היו נמלטים הביתה הוא היה נשאר במשרד ומעצב עטיפות לספרים. משקיע שעות ארוכות ומקבל תשלום זעום.
כשחקרתי אותו לפשר חוסר ההגיון הכלכלי, ענה לי במילים אלו: " אני רוצה להשאיר אחרי דבר מה. את המודעות שאני מעצב איש לא יזכור, אבל עטיפות הספרים תשארנה אחרי"
בינגו ! אז הבנתי את מהותם של חיי הנצח: להשאיר אחרינו דבר מה. אם שמנו יוזכר לאחר מותנו, הרי שזו צורה מסויימת של חיי נצח. הזכרת זאת בחטף בכתבתך,ותגובתי מנסה לחזק את יסודות התיזה:
מהן הפירמידות אם לא נסיון לחיי נצח? וביתן "הלנה רובינשטיין" במוזיאון ת"א? ומגדל עזריאלי? ובית החולים ע"ש ליס? או כל שם אחר? אנדרטאות שהאדם מציב לעצמו על מנת ששמו יזכר בעתיד. מוצרט,אגתה כריסטי, ביאליק,אפלטון, משה דיין,פרימו לוי, אדגר אלן פו, דוד המלך, הנביא מוחמד,תות אנח'אמון, זכו בחיי נצח כמו רבים אחרים שהשאירו אחריהם דבר מה. בין אם מוחשי כפירמידה ובין אם תיאורטי כתורת היחסיות.
איני טוען שטוב לו לאדם להאמין שזו הדרך היחידה לזכות בחיי נצח. אני טוען שזו אחת האופציות, ובמקרה גם האופציה המועדפת עלי: אם השארת משהו לעולם, אם העשרת את האנושות בדבר מה, חלק ממך ממשיך לחיות.
חשבי גם על אפשרות ההוכחה: האופציה שלי ניתנת להוכחה. על כמה אופציות אחרות ניתן לומר זאת?

בעניין הבתולות

154360

אסתי • בתשובה לחיים קפון

יום ב', 30/6/2003, 13:03

שבעים ושתיים ולא שבעים. ובתוליהן מתחדשים אחרי כל פעם מחדש. כך שבעניין הזה אתה יכול להירגע, ועכשיו נשאר לך רק לפתור לנגה את הבעיה הקטנה של חרדת-מוות (כאשר לפי דבריה, ה''להשאיר משהו'' אחריה לא מנחם אותה).

למה כל הניסים והנפלאות קורים רק לאחר המוות?

154375

חיים קפון • בתשובה לאסתי

יום ב', 30/6/2003, 13:30

תודה על שתרמת לידע שלי. עניין התחדשות הבתולין לא היה ידוע לי.
מסתבר שכל הניסים והנפלאות מתרחשים רק לאחר המוות.
לצערי איני יכול לפתור את בעיות פחד המוות של אחרים.
המלצתי על האופציה אותה בחרתי אני לאמץ...

על הקשר בין מוצארט לבין הפירמידות לבין חיי נצח

154368

חולד חקרן • בתשובה לחיים קפון

יום ב', 30/6/2003, 13:15

לפחות אני יודע שאחרי שאמות, ישארו אחרי ההודעות שלי באינטרנט.