 |
א. לדעתי אם קיומנו היה נפסק לחלוטין בעת המוות, היינו הופכים לחסרי משמעות. עם זאת, חוסר המשמעות בעת המוות אינו מבטל כלל, אולי רק מפחית, את משמעות חיינו כל עוד הם מתקיימים. אנחנו חושבים, מרגישים, משפיעים, יוצרים חיים שיתקיימו אחרינו, לכל זה משמעות אדירה.
ב. קיומו של אלוהים אמנם אינו מוכח לי בדרך מדעית, אך קיומו הוא מובן מאליו עבורי, מהסיבה הפשוטה שקיים בטבע היגיון וסדר מופלא. טענות בסיגנון "האדם מוצא לעצמו משמעות בתוהו ובוהו" או "ההיגיון והסדר הם מקריים לחלוטין, מצב שחייה להתאפשר בנקודה מסוימת בתוך אינספור מקום וזמן" הן מטופשות בעיניי. אולי החיים הם אשליה, אולי אין מציאות אלא משהו בסיגנון "מטריקס" (הפלסטינים ניצחו אותנו במלחמה, כלאו את כולנו במכלאות והשתילו במוחנו תוכנות של מציאות מדומה בעודם אונסים, חותכים ומצבעים ניסויים בגופינו) ולכן המציאות איננה דורשת הסבר הגיוני, אולי כל מה שאנחנו חווים הוא אשליה, אולי, אבל זה כבר פתח לדיון אחר, ולדעתי מפחיד הרבה יותר.
אבל בחזרה לענייננו, בהנחה שהמציאות היא אכן אמיתית כפי שאנו קולטים ומבינים אותה, היא יותר מדי מסודרת והגיונית מכדי להיות מוסברת על ידי כוחות הטבע וחוקי הפיזיקה. המציאות היא בלתי ניתנת להסבר מבלי להניח שקיים כח בעל אינטיליגנציה שאינו בן-אדם. תקראו לזה חייזרים, בני אדם נסתרים, כח נסתר, מה שלא יהיה, ברור לי שיש כח אינטיליגנטי חזק מאתנו ואיזה צורה שלא תהיה לו, אני קורא לו אלוהים. הבעיה *שלי* היא שכל חיי הנחתי שאותו "אלוהים" הוא אותו אבא טוב ואוהב, מעניש את הרשעים וגומל לטובים והעולם עליו הוא מפקח מושתת על עקרונות של צדק וטוב. אז נכון, המחשבות על השואה ואיך יכול להיות של 6,000,000 בני אדם הגיע למות מוות מזעזע ומייסר לא כל כך מצאו תשובה ולא כל כך נתנו מנוח, אבל הנחנו אותם בצד תוך מחשבה מודחקת ש"זה קרה מזמן ואני לא יודע אישית מי האנשים שזה קרה להם ומה בדיוק קרה שם" (אשליית השליטה?). אבל, כמו שציינה מחברת המאמר בצדק, כשהדברים קורים ממש לידך וממש עכשיו, הם מקבלים מימד שונה לחלוטין. הטרור שמכה פה שנתיים חשף את כולנו לזוועות איומות, קרובות, מוחשיות ואמיתיות. לא תיאוריות ולא סיפורים, אלא אני עכשיו יכול ללכת ברחוב - ולהפוך לנכה לשארית חיי/ לאבד את כל חבריי בשבריר שניה של פיצוץ. לכן השאלה המטרידה אותי היא לא אם אלוהים קיים, כי מבחינתי הוא קיים, אלא האם הוא באמת כזה טוב ונחמד כמו שהאמנתי תמיד. כי הרי לכולנו נכנס לראש שהעולם הוא בעצם לא מקום של טוב וצדק, אלא מקום מלא רשע, כאב, סבל, וילדים קטנים שצריכים לקום כל בוקר אל הידיעה שאמא ואבא מתו בפיגוע. התשובה היחידה שאיכשהו, אולי, יכולה להניח את דעתי היא בסיגנון "מי שנולד - הרוויח" . כלומר, אלוהים הוא אכן טוב ונפלא, אבל הוא לא יכול לעשות מה שאי אפשר לעשות - הוא לא יכול לאפשר למיליארדי עולמות להתקיים במקביל עם אינטראקציה אחד בשני (עולמות = בני אדם), ושלכולם יהיה טוב תמיד. הוא משתדל , הוא רוצה, לעשות לכל מי שמגיע לו כמה שיותר טוב, אבל לפעמים הוא חייב לתקוע לנו איזה שואה, מלחמה, פיגועים, תאונות דרכים וסרטן, אבל הכל מאילוצים. לא קל לפקח על קיום של מיליארדי עולמות ולשמור על איזון. אתם הייתם רוצים לנסות ? בסך הכל, כמה זקנים אתם מכירים שמסתכלים אחורה, עם כל החרא שאכלו בחיים, ואומרים לעצמם - בשורה התחתונה, היה לי יותר סבל מאושר בחיים, היה עדיף שלא הייתי נולד בכלל ? בטח אין הרבה. אז קיבלנו מתנה נפלאה, חינם, לא עבדנו שניה בשביל לקבל אותה, וזה לא איזה שישה מיליון בלוטו, זה ח י י ם !!! כן, חיים. פרס יותר גדול מכל דבר אחר. אז נכון, קשה לקבל את זה, כי חינכו אותנו שאלוהים הוא כל יכול, ולכן כל מה שאנחו יכולים לתפוס זה "יש אלוהים והוא כל יכול" ו"אין אלוהים". אולי יש באמצע ?? ואולי החיים האלה, עם כל החרא שבהם, עדיפים על חיים חסרי סבל לחלוטין. כי כמו שאומרים ב"מטריקס" הראשון, אם החיים היו רק טובים, התחושה הזאתי שדופקת לנו בראש בעצם אולי אנחנו חיים באשליה, היתה מתעצמת אלפי מונים. הסבל גורם לנו להאמין שהמציאות היא אכן מציאות. אני אישית מאד בספק שהיא קיימת. ושלא יעבדו עליכם !
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש