ועכשיו קצת יותר ברצינות 156459
שמעון,

שובפם מגיעה לך תודה.

אני רוצה להתייחס למשפט אחד לך מתוך המאמר (רמז - "שנראה לי מכריע") בו כתבת, בפסקה השלישית "מה הרושם שעלול להווצר אצל הקורא האמריקני למקרא הפסקה [השגויה] הזאת?"

אני לא מתכוון להגן פה על הני"ט, נדמה לי שווילאם ספייר עשה את בצורה טובה במאמר שלו Huge Black Eye על מצב העיתון אחרי בגידתו של ג'ייסון בלייר.

אבל, ברור לך שאת הני"ט לא קורא "הקורא האמריקני" ואני מוסיף "הממוצע" כפי שעלול להשתמע ממה שכתבת. קורא של הני"ט לא מסתפק בכותרות ובכתבות. גם הכתבות עצמן אינן בנות שורות ספורות אלא הרבה פעמים הן ארוכות וכל נושא מטופל לאורך זמן, כך שקורא יכול לבנות לעצמו פרספקטיבה רחבה על הנושא. אני יכול להסתכן ולאמר שקורא ממוצע של הני"ט לא מסתפק רק בעיתון הזה אלא נצרך למקורות נוספים. כמו כן, סביר להניח שאדם כזה גם קורא את מאמרי המערכת ומאמרי הדעות OpEd, ביניהם תום פרידמן וספייר השמרן, שנזכר לעיל, שאינם חשודים בחוסר אהדה לישראל.

אני משוכנע שלקורא אמריקני ממוצע שנזקק לעתונות היומית דמוית ידיעות אחרונות, יש תמונת עולם מעוותת הרבה יותר. תמונה זו מעוצבת על ידי עיתונות חאפ-לאפ שמתמקדת בכותרות סנצציוניות וכתבות "רזות". בעצם, זה לא דבר יחודי לארה"ב, גם קורא אנגלי, וחיותצרפתי או ישראלי שניזון אך ורק מדמוי-ידיעות עלול להסתכן בחוסר ידיעה ושיטחיות.
ועכשיו קצת יותר ברצינות 156488
דווקא הרצינות של הני"ט מטרידה אותי בהקשר הנ"ל. אם עיתון יומי רגיל יסלף אינפורמציה, מילא; אבל דווקא הני"ט נקרא כאוטוריטה ע"י רבים, וה"רבים" הללו הם גם מעצבי המדיניות, והם גם אלו שמצביעים בבחירות. (הדברים לא נכתבים בקשר למפת הדרכים, אלא באופן כללי - כל הברדק בחצי השנה האחרונה סביב הדיווחים המומצאים בני"ט היה מאוד מטריד, בדיוק כיוון שהעיתון נתפס כאמין במיוחד.)

כקוראת יומית של הני"ט, הוא מעולם לא נתן לי את הרושם של עיתון פרו-פלשתיני. אני תוהה אם האירוע המתואר בכתבה הוא אירוע נפוץ, ורק אני לא שמה לב.
ועכשיו קצת יותר ברצינות 156524
כפי שאני רואה את זה, למאמר יש שני נושאים עיקריים. התקשורת שהיא ממהותה שקרית, ורשת כלבי השמירה, שהם מהותם עצמאים אבל מוטים פוליטית.

הפתיח של המאמר מציג את התקשורת כתשקורת, ומתרכז בסיפורה של טעות זדונית (ואני לוקח את ההסבר הכי חריף שאפשר) של ה-עיתון בארה"ב ובעולם. אין לי טענות למאמר, משום שתמיד טוב להציג את השלהבת שנופלת בארזים, או לפחות להראות שגם הארזים אינם חסינים וגם אותם יש לקרוא עם קמצוץ של מלח הספקנות.

אבל, מצד שני הבלוגים (אם נשים לרגע בצד את התאור המפתה של רשת בקרה כלל עולמית בעלת זמן תגובה אפסי), מוצגים ללא כחל וסרק כבעלי אינטרסים "שמרנים". אחת המטרות של רשת בלוגי השמירה זה הני"ט, שכפי שציינתי בתגובת האם, סביר שמי שקורא אותו הוא משכבה סוציואקונומית שמלכתחילה לא רואה בלוגו של העיתון אמת לאמיתה.

השפעתו של הני"ט על רוב הציבור עוברת דרך הרבה מסננים. עיתונים מן השורה לא יעתיקו (ברשות כמובן) את כל מה שהני"ט כותב בנושא מסוים, אלא אולי רק את הכותרת וכמה שורות. עיתונים אחרים כותבים דיווחים חלקיים, מעוותים, קורצים לטעם הקהל והמפרסמים. זה נובע מכל מני סיבות, אחת מהן היא שלניו יורק פוסט אין כתב בכל חור בעולם, ואין לו צוות תחקירנים ועורכים (תהא רמתם אשר תהא). אותו דבר אפשר אולי לכתוב על הסאן הלונדוני ומקבילו הצרפתי. כמו כן, לא רק בניו יורק, לונדון וברלין עסקינן, אלא בכל אותם מאות ואלפי עיתונים מקומיים (לא מקומונים קטנים אלא עיתונים בעלי תפוצה גדולה, אך תחומה לאזור מסוים). נדמה לי שרוב האנשים לומדים על מה שקורה בעולם מעיתונות מסוג כזה ולא מסוג הני"ט (באותה נשימה אני אזכיר שרק 1% צופה בCNN בארה"ב). האם אני אטעה מאד אם אומר שמי שקורה עיתונים כאלה לא נוטה לקרוא עיתונים נוספים או לקבל את מה שכתוב שם בצורה ביקורתית?

אם הבלוגאים באמת רוצים לשמור על הציבור מפני רמאויות, שקרים, הטיות, נבזויות, מניפולציות רשעיות וכיוצא מרעין בישין, אולי הם צריכים להתרכז בצינורות המידע המסיביים, ב"ביוב" המסריח הגדול. כמובן, מבלי לזנוח את השמירה על צינורות ה"נרד" הריחניים.

אבל, מטרתם של הבלוגאים היא כנראה מעט אחרת. הם רוצים לקדם סדר יום פוליטי מסוג מאד מסוים, דבר לגיטימי לכשעצמו. הם רוצים להשפיע על ליבה של המערכת, ומה יותר טוב מלחוג במעגל סביב הני"ט. שוב, אני לא בא להגן על העיתון, אלא להראות שאם טוענים שאולי הטעות בכתבה נעשתה שלא בתום לב והיא מראה על איזו תוכנית מוסווית, הרי שמטרתם של הבלוגים היא ברורה, לפי המאמר, ומוצהרת בריש גלי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים