 |
דיק מוריס, היועץ הפוליטי לשעבר של הנשיא הדמוקרטי קלינטון, פרסם לאחרונה ספר ואחד הנושאים שהוא מעלה בו הוא מניפולציה בעזרת סקרי דעת קהל שביצע "הניו יורק טיימס". האתר TimesWatch עוסק בכך בהרחבה, להלן 2 דוגמיות:
כל מדגם של סקר עורך שקלול של קולות, זה חלק משיטת הדגימה, אך לטענת מוריס, השקלול של סקרי הני"ט הוטה דרך קבע לטובת הדמוקרטים וקיפח את הרפובליקנים. מוריס טוען שאין מדובר בשקלול סטטיסטי כי אם בהטיה. לדברי מוריס השיטה שהתפתחה בתקופת האוול ריינס (העורך של הני"ט שנאלץ להתפטר לאחרונה) הייתה כזו: "הצף את העמוד הראשון בסיפורים ובתמונות, קדם את הקו המפלגתי (הדמוקרטי) במאמר המערכת ובטורי הדעות, וצור את הרושם שהציבור תומך בקו זה בעזרת סקרים מוטים."
דוגמה נוספת: לפני מספר חודשים ביקש הני"ט ליצור רושם שאין התקדמות במלחמה בטרור. הוא שוב נעזר בסקר ושאל את הציבור: א. האם אתה רואה "התקדמות רבה?" ב. "מידה מסוימת של התקדמות"? ג. "מעט התקדמות"? ד. "שום התקדמות"?
לפי "טיימס ווטש" הדרך המקובלת לשלב את התשובות היא לאחד את א. ו-ב. (התקדמות רבה והתקדמות מסוימת) ולתייג את המשיבים על כך כ"מגיבים בחיוב". הני"ט, לעומת זאת, חיבר את אלה שהשיבו כי יש "התקדמות מסוימת" עם מי שהשיבו כי יש "רק מעט התקדמות" או "שום התקדמות", ותייג את כולם כ"כמגיבים בשלילה". וכך, יכול היה העיתון לדווח כי רוב הציבור אינו מתרשם כי בוש מתקדם במלחמה נגד הטרור, שעה שלמעשה חלק ניכר ממנו התרשם לחיוב.
הסיפור המלא:
ברור שהני"ט אינו כלי התקשורת היחיד שעוסק בפרקטיקה הזו, וגם בארצנו מרבים כלי התקשורת - העיתונים, הרדיו והטלוויזיה - ליזום ולפרסם סקרי דעת קהל. כשנחשפים לסקרים כאלה אכן יש טעם לבדוק האם הם חלק מקמפיין כולל של כלי התקשורת, איך נגזרות המסקנות הכלליות וכו'.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש