דינמיקה של דה לגיטימציה הדדית. 15828
זה כה אופיני לשני המחנות. כשמגלים פגם בתפיסת עולמו של האחר, מיד בונים עליו עולם שלם של טיעונים, כאילו כול האידאולוגיה של הצד השני נכונה. על קיצוניותו של שרון והפאנטיות של שמיר, בנה השמאל הקיצוני, שהיה ועדין אקטיבי ודומיננטי מהשמאל המתון, אידאולוגיה שהלכה שמאלה כמו שהימין הלך ימינה, רחוק מהמרכז ורחוק מהמציאות. וכמו שאינתיפאדת 87 חשפה את הפגמים בתפיסת העולם של הימין, (חוסר רלונטיות היא מילה מדויקת יותר מפגמים) כך האינתיפאדה הנוכחית, אינתיפאדת עראפת, חשפה את אותם פגמים, אותה חוסר רלונטיות, באידאולוגיה של השמאל. כמו שאין בררה אלא להתחלק על השליטה בארץ עם הפלסטינאים כך חיבים להתמודד עם אופיה ותפיסת עולמה של אותה חברה. תפיסת עולם ששוללת את קיומנו, כפי שמעידה דרישתם לזכות השיבה.
פרוק הבטחון בצפון אכן היה איוולת, שטות שנבעה מסינדרום המאה ה 20, מחלה שאחראית למרבית המלחמות הקשות באותה תקופה. מחלה שאיפיונה העיקרי הוא קבלת החלטות עפ"י המלחמה הקודמת ולא עפ"י המציאות העכשוית. וכשם שצ'מברליין ודאדליה חשבו במונחי 1914 ולא 1936 וג'ונסון ומקנמרה חשבו במונחי 1939 ולא 1966, כך ביילין וברק חשבו במונחי 1982 ולא 1999. אותה טעות אותה טרגדיה. כל זה לא שולל את אוסלו. אוסלו נבע מערך דמוקרטי (ולדעתי גם יהודי) יסודי וחשוב, החיים והאכפתיות מכל אדם ואדם. במדינה דמוקרטית חובתו העליונה של השליט כלפי אזרחיו להפוך מלחמה למצב של שלום. בזהירות ובחוכמה כמובן; אוסלו, בשיטת רבין ז"ל, צעד, צעד, ענה על קריטריונים אלו.
אתה, בעקבות הפגמים שנחשפו בתורת השמאל, נסחף למחוזות לא רלוונטיים באותה מידה ולא לגיטימיים.
אתה דורש מבחני נאמנות?!
במדינה דמוקרטית, קודם כל, המדינה נאמנה לאזרחיה!!! קודם כל ואחרי הכול ובסה"כ !
אתה מדבר על ניקוי אזורים אסטרטגים מאוכלוסיה ערבית. באמת נסחפת.
אם כי אני חייב להודות שבמציאות של עוינות בין אתנית גבוה לא ניתן לשלול אופציה כזו, לא כל כך מהר אוחזים בה, אבל ממש ממש לא כל כך מהר. קודם כל צריך המצב לענות על ארבע קריטריונים סופר נוקשים.
א) קיומה של נכונות מגויסת, של כלל האוכלוסיה מקרב הקיבוץ האתני הנדון, לבצע שפטים באוכלוסיות אתניות אחרות. שפטים, כלומר, רצח, אונס, בזיזה, רצח תוך עינויים ואכזריות מופגנת המסבה עונג למבצעים. נכונות משמעותה אידאולוגיה הנתפסת כלגיטימית בקרב אותו ציבור והמצדיקה ומגיסת אנשים לפעולות כאלו. מגויסת, פרושה המון רב ממדים המקיף רוב גדול במיוחד מקרב אותו ריכוז אתני.
ב) יכולת לממש עוינות אתנית זו בהיקף כלל ארצי.
ג) גם כששני אלו קימים, לא כל כך מהר, אבל ממש לא כל כך מהר.
ד) גם כשהענין נשקל, ולנוכח המשאבים העומדים לרשותנו, לא כל כך מהר, לא כל כך מהר.
כלל ב', לא קים, לא לנוכח המשאבים העומדים לרשותנו כעת. הוא היה ב 48, במז' ארופה בשנות הארבעים, בקראינה ובקוסובו בשנות ה 90; אבל בטח לא כעת. כלל א' קים, זה נכון, ברמאללה, בשכם, אולי אפילו בעזה, אבל בטול כרם, קלקיליה, ג'נין, יריחו בית לחם, ואלו גם בחברון, שם אני ממש לא בטוח. לא כול עוינות בין אתנית עונה על הכלל הזה. אם כלל ב' בתוקף אז גם הכללים הנובעים ממנו, כללים ג' וד'.
ביצוע מהלך כזה כעת הוא ניקוי אתני ופשע מלחמה לכול דבר. צבאית זה יגביר את העוינות בצד השני, ואת הגיוס למימוש עוינות זו. תופעות שמשמעותן החרפת הסכסוך העולמי. תוסיף סנקציות עולמיות, שיבואו בצדק. והתאבדות מוסרית = התאבדות צבאית.
אוסלו זה אוסלו 15837
אוסלו ז"ל, הייתה אכן שיטה של צעד צעד, כפי שאתה אומר. מהצד השני זה נקרא: "שיטת השלבים", ושתי השיטות התאימו זו לזו כזכר לנקבה, אבל שרתו את הצד השני בלבד.
ברק לא נטש שום דרך זהירה כפי שאתה רומז. פשוט, נגזר עליו לעלות על הבמה כשהגענו לסוף הדרך ושכבר לא היה לאן לצעוד, והיה צריך לממש את המטרה - הסכם הקבע.
המפולת הייתה בלתי נמנעת. אין זו חכמה שלאחר מעשה. תמיד טענתי זאת, ובאייל לראשונה באחד ביוני תחת הכותרת: "ערפאת מאיר את טפשות אוסלו".

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים