הכול, השואה, היתה מקרה רגיל, אנשים רגילים עשו אותה... 162424
"מי הם כל הנאצים השוכבים לפני? הם אנשי עסקים, והם כובענים, והם פקידי בנק, והם פקידי בנק, והם מנעולנים, והם רבי-מלצרים, וסטודנטים, ומשרתים, והם אנשי-אמנות, ומהנדסים. שגם הם היו פעם ילדים, ולמדו פעם, והתעקשו פעם, ושיחקו פעם, ורבו פעם, והרביצו פעם, וקראו פעם, וקיבלו פעם, ולקחו פעם, ועזבו פעם, ושרו פעם "דויטשלאנד, דויטשלאנד, איבר אלס", ובירכו פעם זה את זה ב"הייל", ומרדו פעם, וביקרו פעם ב"וילהלם טל", והשתכרו פעם, והתאבלו פעם על אמם, והתאבלו פעם על אביהם, והתחבקו, וארבו, ושרטטו, והעריצו, והחליטו, ותכננו, ועבדו לפרנסתם ולפרנסתם של אחרים, ורעבו פעם, ונאסרו פעם, וריחמו פעם, ואהבו פעם את עצמם, ואהבו פעם את ילדיהם, וחשקו פעם בנשים, וחשקו פעם בגברים."

הציטוט, דחוס וקשה, הוא מתוך הספר "אגדת האגמים העצובים" של איתמר לוי.
הספר היחידי שאחרי קריאתו, הרגשתי שאני אולי מסוגל להבין שבריר קטן של מה שקרה שם.
את "עיין ערך אהבה" קראתי בעקבות המלצה של חברה, אחרי שכבר קראתי את "אגדת האגמים העצובים". אם זה היה הפוך, אולי הייתי מתרשם ממנו יותר, אבל איכשהו הרגשתי שמה שגרוסמן לא הצליח לעשות, איתמר לוי הצליח.
בעקבות ההמלצה הזאת, אני אנסה לקרוא את "שואה שלנו". יהיה מעניין להשוות.
על באבי יאר אין יד ואין מצבת 163738
''המלון הלבן'' של ד.מ. תומאס - ספר נוסף שתופס בצווארונך ומטלטל אותך ומטלטל מעל הערוץ התלול של באבי יאר.
הארכיטקטורה של ''ע''ע אהבה'' מקורית, כך גם כאן. מבנה הספר בלתי רגיל. גם אחרי קריאתו תרגיש שאולי אתה מסוגל להבין.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים