 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא קרה לי, אלא לחבר טוב שעושה את הדוקטורט שלו בניו-יורק, אבל חשבתי לשעשע אתכם. נקרא לו זוכמיר. את זוכמיר תפסה הפסקת החשמל הגדולה בסאבווי, שם שכנו לספסל היה בחור בעייתי, עם איזה ליקוי נפשי או מוחי, שנכנס לפאניקה, החל לפרכס ולהשתולל, וזוכמיר בילה את השעתיים הראשונות באפלה בנסיונות להרגיעו. או אז הגיעו עובדי הסאבווי וחילצו את זוכמיר ואת אחיו לצרה בעזרת פנסים. משך זמן רב זחלו, כן, זחלו, כל נוסעי הרכבת במסדרונות האפלים, לצלילי קולם של תיקנים ועכברים, כשפנסי העובדים מורים להם את הדרך, וכשהם נזהרים שלא לגעת בפסי המתכת של הרכבת מחשש שהחשמל יתחדש פתאום. כשיצא זוכמיר מן התעלות, עיכל את העובדה המצערת שהגעתו הביתה תהיה כרוכה בטיפוס שלושים ושש קומות ברגל. כדי להתאושש מגילוי איום זה, ישב זוכמיר בבית הקפה הסמוך לביתו ולגם מיני תרגימא. בשלב מסויים החליט שאין מנוס, ביקש וקיבל מבעל בית הקפה כוס ובתוכה קרח (אולי הקרח היחיד שנשאר...) ופתח במסע הביתה. לאחר המון, המון, המון זמן, ושלושים ושש קומות ברגל, צנח זוכמיר באפיסת כוחות על רצפת ביתו החשוך, ועיכל,לדאבונו, את עובדת המחסור במים (החשמל מעלה אותם לקומה העליונה). מיוזע ומטונף, פתח זוכמיר את המקרר וגילה שמזונו נמס כולו, ושהגלידה שלו הפכה למרק עם בצק עוגיות. בשארית כוחותיו לעס לחם, הדליק נרות, וניסה לקרוא א-לה-מלומד של ימי הביניים. לפתע, שמע זוכמיר מבעד דלת ביתו קול נשי מקלל בזעם בסינית. הוא פתח את דלתו וגילה את המטפלת הסינית של הישיש חולה השבץ המתגורר ממול. מתברר שהיא נעלה את עצמה מחוץ לדלת, ומישהו צריך לרדת למטה, ללובי, ולהביא את המפתח הרזרבי. בלית ברירה התנדב זוכמיר למשימה, גישש את דרכו למטה בעזרת נר שכבה, ירד שלושים ושש קומות, לקח את המפתח ועלה אותן בחזרה. לאחר שובו לקומה השלושים ושש, התקשה זוכמיר בהליכה. הוא הצליח לפתוח את המקרר, לערוך רשימת מלאי עם הסינית המקללת, ולתת לה ולישיש שבטיפולה שני בקבוקי מים. את שארית זמנו בילה בבהייה חסרת תוחלת בתקרה, ובקריאה לאורם המרצד של הנרות הנותרים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מי יכול להסביר איך זה שהחוק הישראלי מחייב כל בניין רב-קומות (החל מ-8 כמדומני) להחזיק גנרטור ופח סולר לטובת מעלית, תאורה בחדר-המדרגות ושאיבת מים, ובארץ האפשרויות הבלתי, לא רק שהחוק לא מחייב, אלא שגם לא עושים זאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאותה הסיבה שבאזורים שאין בהם רעידות אדמה בד''כ, כאשר כבר מגיעה אחת כזו - נוצר הרס הרבה יותר נרחב מאשר במקומות בהם רעידות אדמה הן דבר נפוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על זה, ואז גם חשבתי לי שלא הייתי מעיזה להיכנס למעלית בזמן הפסקת חשמל בכל מקרה. בנוגע לתאורה, דווקא האמריקאים קצת ניסו - גם כאן היו אורות חירום בכל מקום במשך 4-5 שעות, אבל אז נגמרו הסוללות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל מעניין כמה אנשים נתקעו במעליות ברבי-קומות ברגע שהחשמל הפסיק, וכמה עלה להוציא אותם משם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הקטנוניות אבל המחוקק הישראלי הגדיר את המושג "בנין רב קומות" – כמה צפוי – לפי גובה. ”בנין רב קומות" מוגדר כבנין שבו ההפרש בין מפלס קומת הכניסה למפלס הדירה בקומה הגבוהה ביותר1 הוא 27 מ'. 1 למתעקשים - הדירה הגבוהה ביותר דרך חדר מדרגות משותף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם קינוח סעודה, בדרך כלל אוכלים ולא לוגמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלמוני יקר, אשכרה העברתי עכשיו דקה וחצי שאף אחד לא יחזיר לי, בנסיונות לאבחן מקרי ביניים כמו סחלב, פודינג וסורבה/ברד, ולחשוב מה מהם שותים ומה אוכלים. אחחחח, רק באייל, רק באייל. :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועד שחזר החשמל הם היו מנותקים מהאינטרנט?? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |