 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלי, ברכותי על המאמר הייחודי. קראתי פעם שבמוזיאון הבריטי מצויים מספר טקסטים של המרקיז דה סאד מזעזעים עד כדי כך שהם אסורים לקריאה לקהל הרחב. חוקרים המעוניינים לעיין בהם יכולים לעשות זאת אך ורק בנוכחות ארכיבישוף. אולי כדאי לאמץ את הגישה הבריטית ולהתיר קריאה ב''הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ'' רק בנוכחות שני הרבנים הראשיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובסוף, אחרי שאתה מקבל אישור מהארכיבישוף של קנטרברי, אתה פותח את הספק וכתוב בו ''אין אלוהים, הכל בלוף'' או משהו מעין זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, דה-סאד כתב יצירה מענינת הנקראת "דיאלוג בין כומר לאדם גוסס". הוא מביע בה את האתאיזם שלו, עמדה שעדיין היתה חריגה ואמיצה בעת שכתב את הדברים. ניתן למצוא אותו בדפוס וברשת, למשל כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שהוא ומדהים כמה הוא רלוונטי בישראל של שנת 2001. אנקדוטה קשורה - לאחרונה הופק סרט על דה-סאד בשם Quills - המפיקים לא הצליחו להשיג את הזכויות לשימוש בתרגום לאנגלית של יצירותיו ולכן קטעים לכאורה מכתביו המובאים בסרט הם רק "בסגנון המרקיז דה סאד". חוצמזה, סרט בינוני מאד, הוליוודי למדי ומייקל קיין מנסה לגלם בו משהו שונה מדמות מייקל קיין הקבועה - בהצלחה מועטה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |