 |
|
 |
||
|
||||
 |
ומאז שקיים האדם הוא ניסה אינספור שרשים לתבל בהם את ארוחתו.. הטלויזיה מוסרת מידע. שגוי או אמיתי, הכרחי או חסר תועלת, זהו מידע. בניגוד למדיומים אחרים, היא משאירה את הצופה פאסיבי בצורה איומה ונוראה. כאשר אני קורא עיתון אני עוצר לרגע וחושב. כאשר אני קורא ספר אני עוצר לרגע וחושב. כאשר אני רואה סרט אני עוצר לרגע וחושב. אנשים שרואים טלויזיה לא עוצרים רגע וחושבים. הם מקבלים אינפורמציה לוריד, ולרוב - האינפורמציה הזו חסרת תכלית בעליל. כבעבר, רוב האנשים נוטים להמשך לחלק המהנה במדיום הזה, כפי שנמשכו לתסכיתי רדיו, לטורים האישיים, ו(אם הולכים אחורה) לרומנים ובסופו של דבר למחזות. אולם כל אלו עודדו מידה מסויימת של חשיבה ביקורתית (וגם דמיון והרבה דברים נפלאים אחרים) בנושאים אחרים. הטלויזיה אינה מעודדת דברים כאלו. תהודת האינפורמציה בתוך ראשינו הולכת ומתמעטת - משום שהטלויזיה מניחה בפנינו הכל בצורה פשוטה. אנחנו צריכים לעבד פחות. לחשוב פחות. לבחור פחות. אין לנו זמן להבין - כי עכשיו יש פרסומות, כי היא/הוא הייתה/היה מאוד יפה, כי הסימולציה הממוחשבת מדהימה, כי זה יפה, אין לנו זמן לדמיין, וגם אין צורך - כי הכל מונח לפנינו. כולם אוהבים (או רוצים לאהוב) ? אז יש לכך ביטוי בטלויזיה. וצריך שזה יובן על ידי כולם ? אז זה יהיה במכנה המשותף הנמוך ביותר. וזה לא רק אהבה. המבחן הוא פשוט. קח ספר, עיתון או מאמר. קרא. צפה בתוכנית בטלויזיה. מה תזכור יותר ? אחרי חצי שנה ללא טלויזיה החיים שלי השתפרו פלאים. רק כשאני ממש צריך להירגע (פעם בחודשיים) אני פותח את הטלויזיה לשעתיים. אני מרגיש את רמת המשכל יורדת. אני מרגיש את המוח נכנס לניוטראל. אני מתחיל להתעצבן. ואז אני סוגר אותה, בוהה במסך השחור 2 דקות תוך שאיפות עמוקות לריאות ואומר - תודה לאל. [ואפילו מארקס (נדמה לי) אמר פעם - תודה לאל שיש טלויזיה, מעולם לא היה דבר שעודד אותי כל כך לעשות פעילויות אחרות] |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על "טלויזיה" כמכלול, כאילו אנחנו עוד בעידן הערוץ הבודד עם המחיקון. גם עניין הפסיביות לא ברור לי. מה יש בטלויזיה שהופך אותי לפסיבית שאין בסרט קולנוע או בציור? אתה בעצם אומר שכל אמנות חזותית הופכת אותנו לפסיביים? יש דבר כזה תכניות טלויזיה מגרות דמיון ומעוררות מחשבה: בדיוק כמו שיש סרטי קולנוע כאלו וציורים כאלו. אני שוב לא מבינה את הקיצוניות הזאת. כאילו יש רק שתי ברירות: לצפות כל היום עד טמטום חושים או לא לצפות בכלל. למה לא לצפות רק באותם דברים שהם כן איכותיים מבחינה אמנותית או תרבותית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה פשוט לא מספיק אינטיליגנטי על מנת להעריך את המדיום הזה. נמאס כבר מתגובות לא מנומקות ובעלות אורך מופרז שהתוכן שלהן מסתכם פחות או יותר ב''טלוויזיה זה לטמבלים''. נימוקים יהיו חידוש מרענן (לא אתה, דובי, אתה בסדר). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |