יש בהחלט מקום לפקפק אף בטוהר כוונותיה של הגברת 172584
ובהקשר לכך, אני מפנה לתגובה שבה ציטטתי כתבה של לוי מירב על הסיבה האמיתית לפיטורי 900 עובדים מבנק הפועלים (אמיתית לדעתו של הכותב כמובן, אין אפשרות לקרוא את מחשבותיה של גברת אריסון). תגובה 172163

אצל אנשי העסקים חובקי העולם אומנם רווחת אופנה "להפריד" בין התחום החברתי וההומני לבין "ביזנס". לפטר 900 עובדים בשביל הדיבידנדים זה עניין "עסקי", ואני מאמין ששרי אריסון לא עושה את הקישור בין הפעולה הזו לבין דמותה המוסרית, ואולי מאמינה באמת ובתמים שכולם מתנכלים לה על לא עוול בכפה, ושהיא בעצם אדם טוב ורוחני.
אולם לעניות דעתי, סוג מיוחד זה של מוסריות לא צריך להיות מקובל עלינו פשוטי העם. מי שמפטר 900 אנשים במשק מוכה האבטלה שלנו על מנת שלא ייאלץ להוציא לראשונה את כספו על הבנק אותו "רכש" הוא מנוול, ולא משנה אם איזה ניוון מוסרי מונע ממנו לראות את זה.
יש בהחלט מקום לפקפק אף בטוהר כוונותיה של הגברת 172606
מדוע "רכש" במרכאות?
אולי הכוונה היא לזה 172610
"בעלי השליטה בבנק – משפחות דנקנר ואריסון ונספחיהן – לא רכשו בכספם את השליטה בבנק הגדול והריווחי בישראל. שתי קבוצות בנקאיות – האחת בראשות בנק לאומי והשנייה קונסורציום בנקאי בראשות הבנק הבינלאומי הראשון, העניקו למשפחות המכובדות אשראי בנקאי נדיב (ולא זול) לרכישת בנק הפועלים מידי המדינה באמצעות חברת "נכסים מ.י." (מ"י הם ראשי התיבות של מדינת ישראל למי שעדיין לא עיכל). מניות בנק הפועלים שימשו כבטוחות לבנקים שהעניקו את האשראי הנדיב ל"רוכשים", שאגב, לא השקיעו פרוטה אחת מכספם העצמי, בניגוד גמור לסיפורי הסבתא של רני רהב (דוברה של שרי אריסון) ושל כמה פרשנים מכובדים. את ההחזר לבנקים בגין האשראי שילמו משפחות דנקנר ואריסון באמצעות חלוקה של דיבידנד לבעלי המניות (כלומר: להן עצמן), בשיעור של מחצית מהרווח הנקי של בנק הפועלים באותן שנים...".

יש בהחלט מקום לפקפק אף בטוהר כוונותיה של הגברת 172801
אני לא רוצה להיכנס לוויכוח מיהו מנוול או האם המעשה היה מוסרי, אבל כל כל פעם שאני קורא תגובה כזו אני מתחיל לפקפק בהיותה של מדינת ישראל מדינה קפיטליסטית (המידה זו או אחרת) ברוחם של האזרחים בה.

הרבה אנשים כאן תמיד יעדיפו שיהיה מבחר, יעדיפו לקנות את המוצר הזול יותר, ויקבלו בברכה תחרות, אבל שוכחים אילו תהליכים מובילים לכל הדברים האלה. בגדול - ההמצאה היחידה, שגם עובדת, וגורמת לחברה להגדיל את עושרה היא הקפיטליזם (במינון זה או אחר). הרעיון הכללי הוא שאמנם בטווח הקצר אנשים יפגעו (=יפוטרו), אבל בטווח הארוך יותר הכלכלה תהיה יותר חזקה ותשגשג (=ואז יהיו מקומות עבודה רבים יותר מבעבר).

ודרך אגב, היום גם מאוד מקובל לפתח מודעות צרכנית רחבה יותר - לא אוהב שפיטרו 900 אנשים מבנק רווחי ? אני אעבור בנק (אבל נראה אחר כך אם אני לא ארצה לחזור לשם כי הוא יותר זול ויעיל...). לא חייבים להצטרף ל'עליהום' התקשורתי שהצהובונים כל כך אוהבים.
יש בהחלט מקום לפקפק אף בטוהר כוונותיה של הגברת 172802
ראשית, אני לא רואה את עצמי כמייצג את "רוחם של אזרחי ישראל".

שאר ההודעה שלך היא לדעתי התבוננות שטחית למדי במציאות, כפי שכבר כתבתי בהרחבה במקום אחר. אפילו ה"מעגל הראשון" של החברה הצרכנית - מעמד הביניים הצרכני - מתעייף לא פעם מהמרוץ האינסופי שבסופו מובטח לו (אולם אף פעם לא מקויים. החברה הצרכנית מתבססת על טיפוח תשוקה אשר לא באה אף פעם על סיפוקה) לקנות חברים כבוד והערכה הדדית בצורת מכונית מנהלים או טלפון סלולארי. הם פשוט לא מכירים שום אלטרנטיבה, וזה יוצא החוצה בדרכים אשר לא מועילות לשינוי השיטה הקיימת. סדנאות "ניו-אייג"', מפוטרי היי-טק אשר יוצאים לחפש את עצמם בהודו, הוצאת הזעם על "פראזיטים", הצבעה ל"עלה ירוק" וזניחת הפוליטיקה כמשהו "מלוכלך" במדינה בה אין דבר חשוב יותר לאנשים כחברה. אנשי ה"מעגל הראשון" מרגישים הרבה פעמים שמשהו לא מתנהל כמו שהוא צריך וכמו שזה נראה בפרסומות, אבל הם ממשיכים הלאה בכל זאת, משום שאין כל אלטרנטיבה נראית לעין, ובמידה מסוימת מתוך שמרנות הטבועה בכל מי שמרגיש את עצמו כנמצא גבוה בסולם החברתי אשר ממסד הסדר הקיים.
המעגל השני (ויקי כנפו למשל) כבר מרוצה עוד פחות מהשיטה אולם כוחו הוא אפסי ויכולתו לגרום לשינוי כמעט ואיננה קיימת. המעגל השלישי (האנשים ה"מיותרים", אשר החברה הצרכנית איננה מוצאת בהם כל ערך) למזלנו כמעט ואיננו בנמצא בישראל, אולם הם הרבים ביותר בעולם וכוחם הוא המועט ביותר.
התודעה הצרכנית והחברתית בכלל בישראל הינה מפגרת בהרבה לעומת הארצות המפותחות בעולם. הירוקים אצלנו זו מפלגה קיקיונית והאסכולה המונטריסטית אשר מובילים נערי האוצר (בצורה קיצונית יותר מבכל מדינה מפותחת אחרת) איננה זוכה לשום ביקורת או אלטרנטיבה, בניגוד להגות האלטרנטיבית במדינות אחרות. נורווגיה למשל שלחה נציגים של ארגונים לא מפלגתיים לכינוס ארגון הסחר העולמי בקנקון, וארה"ב הוציאה תדריכים מסודרים לעיתונות. עמדות ישראל בשיחות היו והינן חשאיות, ורוב חברי (אנשי המעמד הבינוני העליון, עובדי היי-טק מוצלחים ואינטלגנטים, המעמד החושב והמשפיע לכאורה בחברה הישראלית) כלל לא ידעו על מה אני מדבר כשהזכרתי את קיום השיחות הללו.

לגבי הקפיטליזם כשיטה המגדילה את עושר ה"חברה" יש לי לא מעט השגות, אשר אני אמנע מלחזור עליהן כאן. אפשר למצוא את הדיון כולו אשר נערך ביני לבין כותב בשם איל ועוד כמה כותבים בעלי תרומה לא מבוטלת לעניין בדיון המתחיל בערך כאן תגובה 170618
יש בהחלט מקום לפקפק אף בטוהר כוונותיה של הגברת 172815
או על אריסון וקאפיטליזים:
והיה והגברת פועלת מתוך שיקולים לא עניניים ולא רציונליסטים. הרי מן הסתם יבוא מהר משקיע אחר שינצל את ההזדמנות ויכנס לנעליה.שכן הוא ימצא במדינת ישראל כר נרחב להשקעות מוצלחות.ואז לא ברור על מה המהומה.

או שאריסון יודעת "מה שהוא" שאנחנו לא יודעים על המשק הישראלי,וכל הסיפור האישי הוא רק כיסוי למהלכים כלכליים,שמשמעם יציאה הדרגתית מתוך הביצה הישראלית,בלא לעורר משבר שהיה יוצר יציאה חד צדדית מתוקשרת.
כלומר היא לא נוטשת משום שישראל הפכה להשקעה מאוד לא אטרקטיבית,מה שהיה מערער את השווי של נכסיה הרבים כאן,אלא היא עוזבת בסיפור כיסוי של יחסים עכורים עם התקשורת.מה שיאפשר לה למכור את נכסיה במחירים סבירים.מי שיקנה יעשה את זה על אחריותו בלבד.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים