 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מרשה לעצמי לקרוא לך כך מתוך תחושת קרבה, כאב והבנה גדולה. הבן שלי בן שלוש וחצי, ובמצב טוב יחסית, כך שאני עדיין במקום בו יש תקווה לעצמאותו, אשר נובעת מכך שלא ברור עד לאן יוכל להגיע. ואולם למרות זאת, מהרגע בו קיבלנו את האבחנה אני חושבת, בחרדה גדולה, על מה שהצלחת להביע כאן טוב משאני אוכל אי פעם. חזקי ואמצי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |